הקפאה עמוקה
כבר שנים רבות מדברים על הקפאת בני אדם ועל הפשרתם כעבור עשרות או מאות שנים (בהנחה שבעתיד יפתרו את העניין הטכני הקטן הזה), מה שיאפשר להם ליהנות ממנעמי העתיד ומריפוי המחלה שממנה הם סובלים. הראשון שהוקפא היה ג'יימס בדפורד, מרצה לפסיכולוגיה, שעבר להתגורר בפריזר ב־12 בינואר 1967, דקה אחרי שמת מסרטן. הוא עוד לא חזר מהמתים.
לרעיון הזה קוראים "הקפאה קריוגנית", ואני מודה שהוא מסעיר את הדמיון, אך גם מעלה כמה וכמה שאלות חשובות. השאלה הגדולה היא, כמובן, אם זה באמת יעבוד והאנשים הנ"ל אכן יתעוררו ביום מן הימים, ולא יישארו לנצח עוף קפוא. ומי בכלל אחראי להעיר אותם? האם הוא שם שעון מעורר? ולאיזה עולם בדיוק הם יתעוררו?
אבל עוד קודם, יש כמה פינות טכניות שחשוב לסגור.
ההקפאה
אם אני מחליט ללכת על זה, כדאי שאשאיר לבני ביתי הוראות מדויקות כיצד ומתי אני רוצה לעבור להתגורר בפריזר. לטעמי, כדאי לבצע את ההקפאה בעודי חי, רגע לפני המעבר למצב ז"ל, כדי שאתעורר בכושר ואוכל ליהנות ממה שיהיה למדע להציע בעוד אי אילו שנים.
מצד שני, לא הייתי רוצה להיקלע בדיוק לסוף המשמרת במכון ההקפאה. אני עוד קצת חי, אבל הסופ"ש מגיע, וחיים המקפיא התורן לחוץ ללכת הביתה ולקחת לי את הימים האחרונים של חיי, כי הוא ממהר לדייט.
העניין המורכב באמת הוא מי ישמור עלי בזמן שאני במצב של ארטיק מתקדם. סביר שההפשרה תתבצע במועד שבו גם ילדיי ונכדיי כבר יעברו למצב קרטיב במקרר
עדיין לא ברור לי איך אדם כמוני, שקר לו גם בקולנוע, ישרוד את תהליך ההקפאה והמעבר לטמפרטורה של מינוס 200 מעלות. אני חושש שאחרי שיפשירו אותי, כל מה שארצה לעשות בהמשך חיי יהיה להתכרבל בשמיכה ליד תנור.
אני תמיד קורא כל מיני טיפים כיצד אפשר להאריך את החיים של נענע ופטרוזיליה במקרר, ואשמח אם גם במקרה שלי יקפיאו אותי עטוף בנייר עיתון וגם בניילון נצמד, כדי שלא יידבקו בי ריחות של שניצלים.
שאלה נוספת שמטרידה אותי היא מה קורה במצב של הפסקת חשמל. הרי אתם מכירים את הריח שיוצא ממקרר שלא מחובר לחשמל, וידוע שהכי גרוע זה לנסות להקפיא מחדש פולקע שכבר הופשר.
כמו כן, העלייה בצפיפות האוכלוסין עלולה להוביל לכך שמחירי השכירות של מגירה במקרר באזור המרכז יעלו מאוד, וצאצאיי יתקשו לעמוד בעלויות האחסון שלי. לכן אני כבר מודיע שכדי להפחית עלויות, אני מוכן להעביר את השנים האלו במקרר בפריפריה.
העניין המורכב באמת הוא מי ישמור עלי בזמן שאני במצב של ארטיק מתקדם. סביר שההפשרה תתבצע במועד שבו גם ילדיי ונכדיי כבר יעברו למצב קרטיב במקרר סמוך, ומה האינטרס של איזה נין שאפילו לא פגש אותי להפשיר את הסבא־רבא שלו? הדבר היחיד שייצא לו מזה זה איזה נודניק שיתנחל לו בדירה המעופפת ויספר צ'יזבטים על איך היה לפני 200 שנה.
אני צריך לקוות שהיורשים העתידיים של חברת הקירור ונכדיו של עורך הדין הממונה לא יסתבכו כלכלית וימכרו את המקרר ואת תכולתו למיסטר אייס או לסנפרוסט, כי אז אני עלול להתעורר בתור ברוקולי. אני גם רוצה שישימו על המקרר שלט גדול ומאיים עם הכיתוב "לא לגעת!"
הרי בהחלט יכול להיות מצב שמנקה עתידית, שתמצא את המקרר בעתיד, תגיד לבעל הבית: "אכפת לך אם אני אזרוק את זה? זה סתם מונח פה במקרר כבר המון זמן, מי יאכל את זה?"
ההפשרה
ברשותכם, אני מבקש לא להיות מופשר במיקרו. כבר היום אני פחות אוהב את התוצאות של הפשרה כזו, ולא בא לי לצאת ספוגי ומושי ולהתייבש אחרי כמה דקות. אני גם חושש שיוציאו אותי אחרי חצי דקה, ורגל אחת עדיין תישאר קפואה. אני מעדיף הפשרה איטית בשמש בחוף גורדון, אבל רק תחת שמשייה, כי ההתחממות הגלובלית עשויה להביא את עולמנו לחום בלתי נסבל.
אחת הבעיות שעשויה לצוץ אחרי ההפשרה היא הצטברות של חובות לביטוח הלאומי. שלא לדבר על חשבון החשמל מעשרות שנים בהקפאה, שבהן המזגן פעל גם בקיץ.
שאלה נוספת היא מתי בדיוק ארצה שיפשירו אותי. ביום העצמאות ה־200 של ישראל? בשנת 3000? או שלא יטרידו אותי לפני המועד שבו תימצא תרופה להשמנה ולקרחת?
אם אתעורר לעולם סביר ולא אגלה שאני לבד, וששאר החבר'ה כבר עברו מזמן לעשות חיים משוגעים בכוכב נוגה, אצטרך לטפל בבעיות שמהן סבלתי בחיי המוקדמים. לשם כך, סביר להניח שאבקש להשתמש בטכניקת החלפת האיברים ולהמיר את חלקי גופי הכושלים באיברים חדשים. למשל, רגליים של גל גדות, עיניים של טום קרוז וגוף של רונאלדו.
בעתיד אין ספק שהדנ"א יפוצח ונוכל להזמין גם תכונות אופי. המופשרים יוכלו להזמין נחישות כמו של יעל ארד, אמביציה של מירי רגב ואומץ של איתי אנגל.
ועדיין, אני מוטרד מההשתלבות שלי בעולם שאחרי ההפשרה, בעיקר כי לא שמעתי שמתכננים לתת מענק קליטה לכל "מופשר חדש". סביר שאנשי העתיד יסתכלו בחשדנות על המופשרים, הטיפוסים החדשים־ישנים עם המנהגים המוזרים שלהם, כמו שימוש בטלפונים שממש צריך לגעת בהם.
המופשרים, מצידם, ינסו למצוא חן וינדנדו לצעירים עם בדיחות קרש וסיפורים על משהו שנקרא פייסבוק. לכן חשוב כבר עכשיו לצייד כל מוקפא בחוברת הוראות, שתזכיר לו להימנע מטרחנויות. אם הופשרת, נסה להימנע מבדיחות הגשש החיוור ומלשיר "בוקר טוב, גידי גוב".
מבחינת תעסוקה אני לא אופטימי. במקרה הטוב ימנו אותי לארכיאולוג או למספר סיפורים בפארק היורה.
גם הנושא המשפחתי הוא בעייתי. הרי אתה לא רוצה לגרור את אשתך ואת הילדים להרפתקת הקפאה משותפת טרם זמנם. מצד שני, אחרי ההפשרה אתה עשוי להתגעגע אליהם ולסבול מבדידות. השאר להם את ההחלטה, אבל זכור: כשאתה מתעורר, בדוק את המקררים שלידך כדי לוודא אם הם לא החליטו להצטרף לתהליך כמה שנים אחריך. זאת בתקווה שבקשתם האחרונה לא היתה "אל תעזו להקפיא אותנו ליד הנודניק, מספיק סבלנו ממנו בגלגול הזה".
מאחל לכם קיץ קריר ונעים וחיי נצח
