חופשת שחרור

איור טליק לזר

להדפסה pdf

השבוע, אחרי כמה וכמה ימי בידוד והחלמה, קופת חולים שלחה לי תעודת מחלים מקורונה. שלחתי אותה מייד למסגור, בכל זאת יש לי מעט תעודותהמעידות שסיימתי משהו בהצטיינות. בתזמון מעולה נקבעו לי שתי פגישות חשובות באיטליה, וכמחלים טרי ובוגר הפקולטה למדעי האומיקרון, יכולתילנסוע בלב שקט. הרגשתי פתאום כמו בטיול אחרי צבא שאף פעם לא עשיתי (אם כי כאן נראה פחות הגיוני לנסוע לנקות את הראש בסין).

הידיעה שכבר חלית משחררת אותך, לפחות זמנית, מהפחד להידבק, ולכן הצעתי לרעייתי ולשתיים מבנותינו, שהיו פנויות, להצטרף. אלא שלא תמידיודע אדם למה הוא נכנס. מכיוון שהנסיעה היתה מהרגע להרגע, מיהרתי להתעמק ולקרוא מה בדיוק עושים לפני נסיעה לחו"ל בעידן החדש, וחטפתיגעגוע למקצוע ההולך ונעלם של סוכן נסיעות. עכשיו לא רק שאין עם מי לדבר ואתה נאלץ להתמודד לבד מול אתרים אוטומטיים ובוטים שנמצאים עלשרת בהודו ומעולם לא היו בנתב"ג, גם הטופסולוגיה לא נגמרת והתקנות משתנות בכל רגע.

ישבתי חצי יום מול המחשב והזמנתי כרטיסי טיסה, חדרי מלון וטופסי כניסה לאיטליה, ובעיקר ניסיתי להבין אילו בדיקות בדיוק צריך לעשות לפניההמראה. מתוך טיפשות או זהירות יתר ביצענו כולנו בדיקת PCR שעלתה מלא כסף, למרות שכנראה לא היינו צריכים. הבדיקה נערכה ערב הנסיעהבתקווה שנקבל את התוצאות לפני הטיסה, ואכן, התוצאות המיוחלות הגיעו לנייד שלי ב־2 לפנות בוקר, כשהטיסה ב־6. התברר שאני שלילי (מה חדש?),הבנות שליליות, ורק הגברת הראשונה חיובית, כי לא עבר מספיק זמן מאז שחלתה, והבדיקות נוטות לשקר.

שכבנו שנינו במיטה בחושך, אובדי עצות, ואני הצעתי לבטל את כל העניין. את הפגישות שלי אני יכול להזיז, או שפשוט אסע לבדי. אבל רעייתי דחקה בילנסוע ולקחת איתי את הבנות. קיבלתי עלי את הדין בצער לא גדול מדי, ועלינו לטיסה. מצד אחד, כיף לנסוע לחו"ל עם בנותיי, שהן כבר בוגרות ועצמאיות.מצד שני, מבאס להשאיר בבית בת אחת מטעמי לימודים ואת הגברת הראשונה.

 

האיטלקים חטפו את הקורונה חזק מאוד ומקפידים מאוד על תו ירוק, כולל בתור בקיוסקים לקפה. הם מקפידים באמת, לא כמו הישראלים,שכשאומרים להם שצריך תו ירוק הם שואלים אם יש את זה בעוד צבעים. בניגוד למטלית עם הגומיות, שמקובלת אצלנו, האיטלקים מתעקשים על לאפחות ממסכות N95, ובגלל שהמסכה הנ"ל קצת קטנה ולוחצת עבור פניי השמנמנות, חששתי שכשאחזור הביתה, אשאר לנצח עם שני פסים על הלחייםכמו ניתוח מתיחת פנים שיצא משליטה ועם אוזניים אדומות ומוטות הצידה כמו ד״ר ספוק.

לפגישה העסקית בבוקרו של יום שמשי במילאנו לקחתי את בתי הבכורה, שלמדה כמה חודשים איטלקית כסטודנטית באיטליה. למרות זאת, גםהאיטלקית שלה וגם שלי מוגבלות למדי. במקרה שלי, השפה מאפשרת לי תקשורת בסיסית בלבד – נגיד, לבקש תוספת ארטישוק לפיצה, או להגיד אם אנירוצה פטריות כמהין על הפסטה.

בתי יודעת קצת יותר, אבל לא הרבה יותר. צעדנו ברגל לפגישה עם סבתא בת 85 שמנהלת חברת תוכן איטלקית. הגברת, שלא יודעת מילה באנגלית, ידעהלספר לנו איכשהו שהיתה לה סבתא יהודייה. במשך שעה וחצי שוחחנו באיטלקית רצוצה על ענייני עבודה, חוזים ותמלוגים, כשמדי פעם אני מפשפש בגוגלטרנסלייט בחיפוש נואש אחרי מילים באיטלקית או מנסה לשחזר מילים ששמעתי מסבי ומסבתי, עליהם השלום והצ'או. הם היו איטלקים מלידה. קראתיפעם שמאמץ מוחי הוא המעייף ביותר, מה שהסביר את השנ"צ הממושך שהגיע אחר כך.

ללכת לשופינג עם שתי בנותיך זו חוויה מיוחדת. בנות זקוקות לנקודת התייחסות, וברור גם להן וגם לי שדעתי בענייני אופנה אינה נחשבת יותר מדעתהשל סירי, ואין ספק שהן היו מעדיפות את חברתה מלאת החדווה של אמא שלהן. הטענה לגביי היא שאני אומר על הדברים היקרים שהם מכוערים, ועלהזולים שהם מדהימים. אבל למרות חוסר הנחיצות שלי במקום, העדפתי ליהנות מהחוויה, לראות מה מעניין אותן, איזה טעם הן פיתחו במהלך השנים,איך הן עוזרות זו לזו, וגם להיות שם עם הארנק כשצריך.

מכיוון שהבכורה שלנו קיבלה לאחרונה טבעת אירוסים מהחבר שלה, הרשינו לעצמנו להציץ בחצי עין גם על שמלות כלה. תודה רבה, בקרוב אצלכם.בהיעדר נכד או נכדה, בשלב הזה, עצרנו גם בחלונות ראווה של סוודרים לכלבים, למרות שלפודלית המדוברת יש סוודר טבעי שנראה בעיניי מחמם מספיק.

 

בחודשים האחרונים אני מנסה לשמור על דיאטת פוסט־קורונה (הסגרים והבידודים של השנתיים האחרונות לא היטיבו עם הגזרה שלי), כוללדיאטנית צמודה. אבל נסיעות לחו"ל, ולאיטליה בפרט, הן סיוט עבור כל שומר משקל. בכל מסעדה, בעודי מעיין בתפריט הפסטות והמנות האחרונות,קפצה מולי דמותה הווירטואלית של הדיאטנית, כשהיא שואגת: "לאאאאא!" ומאיימת לחבוט בי עם עלה מנגולד. אין בכוונתי לשתף אתכם כרגע בחריגותשעשיתי מהתפריט המאושר, אבל אני בהחלט יכול לעדכן שאני מתוח מאוד ואף חרד לקראת השקילה שתגיע בעוד כמה ימים.

הערה קטנה לטייסינו המופלאים: אתם, שמפעילים מטוסים כל כך משוכללים עם מיליוני כפתורים, אנא עשו מאמץ קטן ולימדו לדבר לנוסעיםבמיקרופון בלי שזה יישמע כמו כרוז בסופר או טיול מאורגן. הרגתם לנו את האוזניים. בשנת 2022 אפשר להתרחק קצת מהמיקרופון, לשים לב לאותיות ב׳ו־פ׳ שעושות פיצוצים באוזן, ובלי פו־פו־פו לפני שמתחילים לדבר.

 

הבל היופי, שקר הווטסאפ

כשחליתי בקורונה נאלצתי לדחות כל מיני עניינים. החשוב שבהם, בלי להיכנס לפרטים, היה בדיקה רפואית עם אלמנטים פולשניים שלא היו מביישיםאת התוכניות של פוטין באוקראינה. כשקיבלתי את האומיקרון השארתי הודעה במשרדו של הרופא המטפל שעקב מחלתי לא אוכל להגיע, ואחרישהחלמתי השארתי הודעה נוספת שאני מבקש לקבוע תור חדש לבדיקה. הוספתי בהודעה למנהלת לשכתו של הרופא שאהיה בחו"ל כמה ימים,ושתתקשר איתי בווטסאפ.

אחרי כמה שעות קיבלתי הודעה מוקלטת מהגברת, בזו הלשון: ״דרך אגב, יאיר ניצני ממש־ממש־ממש שקרן. הוא התקשר אלי ואמר שהוא דוחה אתהבדיקה שלו בגלל שהוא בבידוד. היום הוא מסמס לי שהוא רוצה תור חדש, אני כותבת לו שאתקשר אליו ונתאם, ואז הוא כותב לי: 'אני בחו"ל'. איך אתהבחו"ל כשאתה בבידוד?״

הבנתי שהגברת שלחה אלי בטעות את ההודעה שבה התכוונה לרכל עלי עם מישהו אחר, ופרצתי בצחוק משוחרר. זה כמובן נכון שאני שקרן, כךשלגברת יש חושים חדים. אבל באופן חריג, הפעם דווקא לא שיקרתי. השמעתי את ההודעה לבנות שלי, שהפסיקו לנשום מרוב צחוק, עד שכמעט היהצריך לחבר אותן לאקמו.

גם אני טועה לא פעם בכתובת הווטסאפ שאליה אני שולח הודעות, והפחד הגדול הוא שאשלח בקבוצת המשפחה המורחבת את המשפט ״אני מקווהשהדוד הסתום שלך לא מתכוון להגיע לליל הסדר" (בשביל זה יש את קבוצת "המשפחה המורחבת בלי דוד איציק הסתום"). אני גם מקווה שלא אשלחבקבוצת ״שכנים הרצל 16״ את ההודעה ״כדי שיהיה שמח בסופ"ש בצימר, אל תשכחי לשים בתיק את הכדורים הכחולים״.

במחשבה שנייה, ניסיתי להבין מה מבחינתה היה השקר שלי. העובדה שדחיתי, שנסעתי או שחליתי? חוץ מזה, אם מצב האיברים הפנימיים שלי כזהמעניין, למה המידע הרפואי החשוב הזה עובר לחבר או לחברה שלה, ולא לתוכנית התחקירים "עובדה"?

מכיוון שכבר שיקרתי בחיי, נזכרתי שכאשר הייתי תלמיד ממש לא מצטיין בבית הספר, פסלו לי לא פעם מבחנים, בטענה שהעתקתי ממישהו אחר.כשהתלוננתי פעם אצל אבא שלי שבבחינה האחרונה נפסלתי למרות שבכלל לא העתקתי, הוא ענה לי שהוא מאמין לי, אבל הפסילה היא עבור 50ההעתקות הקודמות שבהן לא נתפסתי.

כתבתי בחזרה לגברת המבולבלת: ״איזה כיף של הודעה. האמת היא שבשבוע של הבדיקה באמת הייתי חולה, ולכן ביקשתי לבטל. אחרי שהייתי שבועבבידוד והחלמתי, טסתי הבוקר לחו״ל. אני משקר לא מעט, אבל מקפיד לעשות את זה רק בעניינים שעשויים להניב לי עוד כסף, פחות נושאים רפואיים.סוף שבוע נעים. ומומלץ להתמקצע בווטסאפ".