חזיז ורעש

איור טליק לזר

להדפסה pdf

הסגרים הבלתי נגמרים וההתבצרות בבית חידדו אצלי את יכולות השמיעה. כנודניק שאין לו משהו טוב יותר לעשות בזמן הפנוי, אני נוהג להקשיב לרעשים שסביבי ולנסות להבין למה אנשים מתעקשים להפריע לצלילים מענגים, כמו ציוץ הציפורים ומשב הרוח בעצים, עם מבחר רעשים מעצבנים.

בימים האחרונים, למשל, פועל ליד ביתנו טרקטורון קטן ומעצבן המכונה בפי אנשי המקצוע בובקאט, שאמנם נשמע כמו דמות ילדים חביבה, חבר של בוב הבנאי, אבל עושה רעש שלא היה מבייש מקדחה של רכבת תחתית כשהוא מנסה ליישר איזו פיסת אדמה. רעש המנוע הרגיל של אותו בוב החתול עוד היה נסבל איכשהו, אלמלא היה מחויב על פי חוק בהפעלת צפצוף רוורס כמו למשאיות זבל. ומכיוון שהוא עובד ברצף מהבוקר עד הערב ונוהג לנסוע שני מטרים קדימה ושניים אחורה, מדובר ברעש בלתי נגמר ומעצבן במיוחד.

במשך 60 וכמה שנותיי כדייר בארץ הזאת חוויתי את כל צורות המגורים המקובלות עם שכנים מכל סוג, ולפיכך גם נחשפתי לרוב סוגי הרעשים האנושיים ולתמורות שחלו בהם. פעם היה מספיק לעשות שששש מהחלון ולהגיד לפרחחים שמשחקים סטנגה למטה "תהיו בשקט בין שתיים לארבע!" והם היו בורחים הביתה בבושת פנים. היום פחות משחקים סטנגה, ויותר הגיוני שהרעש יגיע ממערכת הגברה, ואם תבקש מהמבלים להיות בשקט בין שתיים לארבע, אתה בהחלט עלול למצוא את עצמך עם שתיים עד ארבע דקירות בגוף.

כשהרעש מגיע משכנים בבניין, מתעוררת הדילמה אם להבליג, לגשת להעיר להם בעצמך או להזמין משטרה. האופציה הבוגרת היא כמובן להגיע למקום ולפתור את העניין בכוחות עצמך, אבל אף אחד לא יכול לצאת טוב מסיטואציה שבה חבורת אנשים שמחים ושתויים כהלכה פותחים את הדלת ורואים מולם איש נרגן בטרנינג שבא להרוס להם את המסיבה. אופציית המשטרה היא כמובן נוחה יותר, אבל אסור שיידעו שאתה הוא המזמין, אחרת לנצח תיחשב לשטינקר שהסגיר את שותפיו לחדר המדרגות לידי כוחות אכיפת החוק.

אני מכיר מישהו, מאוד־מאוד קרוב אלי, שהזמין אליו פעם את ההורים של רעייתו וחבריהם למסיבת יום הולדת. המסיבה לא עשתה סימנים של סיום, החברים המשיכו לשיר שירי ארץ ישראל בליווי גיטרה, ונראה היה שהם לא מתכוונים להפסיק לשיר גם מחר, "כשהצבא יפשוט מדיו״. בשלוש בלילה, כשהנ"ל רצה בכל זאת ללכת לישון, הוא התקשר למשטרה ודיווח על המסיבה שנערכת בבית שלו, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לסלק משם את כל מועדון מעריצי שרה'לה שרון.

 

הפתגם אומר שטוב שכן קרוב מאח רחוק. אבל אם מדובר בשכן רע, עדיף כבר אח קרוב, גם אם זה נסראללה. לפתגם ״אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך״ אפשר להוסיף את ״אבל לשכן שאתה שונא, תעשה את זה בכיף״. מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, ומי שלא ראה מריבת שכנים לא ראה שנאה מימיו.

שכן טוב הוא נכס שיש לטפח במתנות, בבישולים ובבייביסיטר. שכן רע יכול להיות סיוט בלתי נגמר. אני יודע כי הייתי כזה פעם. כשהיינו ילדים בתחילת שנות ה־70, וגרנו בקומה השנייה, אחיי ואני נהגנו לענות את השכן, ד״ר סגל, שגר מתחתינו והיה אדם מעצבן במיוחד. עשינו את זה באמצעות נסיעה אינסופית ברחבי הדירה שלנו במה שכונה אז סקטים (היום רולר־בליידס). רעש הגלגלים על המרצפות היה כל כך מחריד, שהד״ר עלה יום אחד עם מבט מלא תקווה כדי לוודא שהזזת הרהיטים האינסופית שהוא שומע מעידה על כך שאנחנו אכן עוברים דירה. 

מוזיקה היא דבר נפלא, כל עוד היא מושמעת במקום ובזמן שנוחים לך, וכשיש לך אפשרות להשפיע על העוצמה והסגנון. שכן ששומע מוזיקה בווליום גבוה, ולא משנה אם מדובר באופרה, מזרחית, רוק כבד או ״צפיחית בדבש״ עם דן כנר, יכול להביא לאנשים את השיגעון.

גם אם אתה חובב מושבע של מוזיקה קלאסית, כשהבן של השכנים עושה את צעדיו הראשונים בנגינת כינור או קרן יער והוא לא שלמה מינץ – כדאי לשקול רכישת אטמי אוזניים. גם אם אתה מת על רוק כבד ולד זפלין היא הלהקה האהובה עליך, מתופף צעיר ונטול חוש קצב בדירה ממול עלול לעורר אצלך רצון עז ללכת לשם ולהקיש עליו לפי הקצב עם אלת בייסבול.

בשני המקרים עדיף לנסות לשדל את הנערים הצעירים לחזור להיות ילדים רגילים ולרכוש להם במתנה כדורגל או פלייסטיישן, ושיצעקו אחד על השני בפורטנייט.

ואם כבר מדברים על ילדים – מי מאיתנו שתקעו לו ליד הבית גן או בית ספר זוכר שמעבר להיותם שמחה, ילדים הם גם חור בראש. כשמוסדות כאלה ממוקמים קרוב מדי לביתך, אתה עלול להפוך בִן־רגע למאמין גדול בהום סקולינג.

ילדי גן ילדים נוהגים לבכות, לצעוק ולשיר שירי ט"ו בשבט בקול רם מדי בעידודה של הגננת הצרודה. אם חלק משגרת הבוקר שלך כולל מדיטציה, מומלץ לעבור דירה להודו.

 

אחת ההמצאות הטכנולוגיות האיומות של התקופה, שהחמירה מאוד את נושא סכסוכי השכנים, היא ערכת הקריוקי. מכשיר זול יחסית, המאפשר לזייפנים לשיר באמצעות מיקרופון להיטים מכל הזמנים, בליווי פלייבק ואפקט אקו של אולם אירועים זול. מומלץ לשקול היטב את התגובה שלך כלפי אירוע קריוקי. אם מדובר באדם ששר לעצמו את השיר ״חלומות״ בביצוע רוחמה רז, הגיוני להעיר לו בנימוס ולצפות שהוא יקשיב לך וינמיך. אם מדובר בקבוצה של 20 גברים החוגגים מסיבת רווקים עם רקדנית בטן והמוזיקה שייכת לדי.ג׳יי בשם דיוויד גואטה, כשמסביב מיתמר עשן סיגרים ומופעל אורגן אורות, כנראה שעדיף לוותר על הבקשה, לדחוף את הראש לתוך כרית או להתחיל לחפש דירה בעיר אחרת. 

הפתרון המקובל להפגת רעשים בין דירות הוא שימוש במטאטא. הדייר הנמוך יותר אוחז במטאטא ומנסה להעביר מסר לדייר שמעל באמצעות דפיקות בתקרה שלו, שהיא רצפתו של המרעיש – ולהפך. לא תמיד מדובר במסר אפקטיבי, ויש לזכור שהשכן למעלה יכול להחליט להצטייד ברולר־בליידס.

עניין נוסף שדורש טיפול הוא קיום יחסים באופן רועש. בבתים משותפים, השכנים מוצאים את עצמם לפעמים, שלא בטובתם, שותפים גם לאקט עצמו. אם היחס העדין שבין עובי הקיר המפריד לבין רמת הדציבלים שמפיקים משתתפי האירוע אינו נכון, אתה עלול למצוא את עצמך בתוך סרט של ערוץ RTL הגרמני "שכנים חרמנים 6".

מעבר לרעש עצמו, עלולות להיות כאן הפרעות נוספות. אם הפעילות מתבצעת על ידי אנשים צעירים בתדירות גבוהה יותר משלוש פעמים בשבוע, בזמן ששיא השבוע שלך הוא להירדם ב־11 מול "הצינור" (למרות שבמקרה הזה, זה גם היה יכול להיות שם של סרט פורנו על אינסטלטור) – עלולה להיווצר אצלך גם תחושת קנאה, שלא תוציא אותך טוב מול בן/ת הזוג שלך.

לעיתים, כשהרוחות מתלהטות אצל השכנים ונשמעות קריאות רמות, קשה להבין אם מדובר במעשה אהבהבים או בסתם מכות. שכן טוב צריך להפעיל שיקול דעת כדי להחליט אם צריך להזמין משטרה או להמשיך לקנא בשקט ולחכות בסבלנות ליום שבו גם להם יהיו ילדים, ובתוך יום הם יעברו מהצד של המרעישים לאלה שצועקים "תהיו בשקט". √