אם לא שמתם לב, עונת החתונות התחילה. זה תמיד משמח לשמוע שמישהו שאתה מכיר מצא את החצי השני שלו. נכון, לא תמיד אתה מכיר גם את החצי השני, לפעמים אפילו לא חצי אחד – החתן המאושר הרי יכול להיות הבן של החברה לחיים של הבוס הגרוש של אשתך (שבעקבות זה שהיא סחבה אותך לאירוע גם לך קצת יתחשק להתגרש ממנה).
הדבר האחרון בעולם שאתם רוצים זה לבזבז ערב על המתנה בפקקים, אכילת בורקס פטריות שכנראה הוגש גם בבריתה של אתמול, ומוזיקת טראנס שהזוג מאוד אוהב וגורמת לשאר האורחים לשקול להטביע את עצמם במזרקה בקצה האולם. מה שבטוח זה שתשאירו צ'ק, שאין לכם אפילו מושג למי לרשום אותו, כי אתם לא מכירים אותם, ולא מקובל לכתוב "לפקודת זוג המסטולים שהקיאו על הדי.ג'יי".
המשבר הראשון ביחסים בין בני זוג הוא משבר החתונה. מרגע ההכרזה ותחילת ההפקה שורר מתח בינם לבין עצמם ובינם לבני המשפחות, שאם שורדים אותו, סביר שגם הנישואים יחזיקו מעמד. הזוג עסוק בתהייה הקיומית שמלווה את המין האנושי מאז היווסדו, "האם הצ'קים יכסו את ההוצאות?" שמלוּוה בהכנת טבלאות אקסל וניתוח מדוקדק כמה צפוי להביא כל אורח, כולל שימוש במודלים סטטיסטיים ומגדת עתידות. זהו חישוב מורכב, שנאחז בתקווה שיגיע מענק מאיזה דוד עשיר מאמריקה, שמעולם לא פגשת אבל אמור לכסות את הקייטרינג והשמלה. בסוף, כמובן, לא יהיה זכר לדוד ולמענק.
במשפחות מסוימות, הורים של אחד הצדדים מנסים להסביר שחבל לבזבז כל כך הרבה כסף, ועדיף לחסוך לדירה. האבא מציע שהוא יהיה הדי.ג'יי, בכל זאת יש לו ניסיון של 30 שנה בחבורת הזמר "שיבולי עמק חפר". הוא יביא קלטות מהבית, ו"שרינקה תעשה כמה פשטידות". כאן מגיע בדרך כלל המשפט "כשאנחנו התחתנו..", ואיתו תיאור ספרטני של חתונה בלול במושב ונסיעה בטרמפים לירח דבש בטבריה, מה שלא מקדם את העלילה לשום מקום, חוץ מריב נוראי בין שני בני הזוג.
כשיתעשתו, בני הזוג יגידו שהיום זה לא עובד ככה, חייבים לפחות 300 מוזמנים באולמי "חדרה על המים", עם קייטרינג של ארז קומרובסקי, שני סטים של שמלת כלה והופעה של דודו אהרון, ולא אכפת לנו אם הוא בדיוק מתחתן ביום הזה. שיזיז.
במקרים אחרים, האמא היא אשת עסקים עשירה, שחייבת לנפנף בכסף ו"להראות לכולם", בעוד בתה הצנועה רוצה חתונה ביער בן שמן עם כמה פריקים, מדורה וגלבייה.
במסגרת הטרנד העכשווי של חלק ממדינות העולם לאהוב ולכבד אותנו ואת מנהגינו, גם הנסיך האנגלי הארי התחשב ברגשות העם היהודי, חיכה שתסתיים ספירת העומר ותפס את הסופ"ש המבוקש של שבועות כדי להתחתן עם בחירת ליבו.
לצערי, לא הסתייע בידי לצפות באירוע בשידור חי (שגם בו, הנסיך צ'ארלס לא ממש נראה חי). צפיתי בתמונות מאוחר יותר, וראיתי שהיו מוזמנים מפורסמים, שכל הנשים חבשו כובעים ססגוניים (חוץ מאלטון ג'ון, שלבש פאה ססגונית) ושמלות אביביות של הבת של מקרטני, ושהחתן הגיע כנראה ממש ברגע האחרון מהבסיס בג'וליס, כי הוא היה על מדים.
האירוע נראה מהודר ומלכותי, ולא נראה שבני הזוג תהו אם יכסו את העלויות עם המתנות. אבל עם כל הכבוד, אם מפיקי האירוע באנגליה רוצים ללמוד איך עושים את זה כמו שצריך ובלי מגבלות תקציב, כדאי שיחליפו כמה מילים עם אשת העסקים ירדנה עובדיה, שהביאה השבוע לבר המצווה של הנכד הופעות של אייל גולן, שרית חדד, ליאור נרקיס, אגם בוחבוט ונועה קירל, ואם לא די בזה, אז נכד אחר שלה התעופף באוויר לאולם הבר מצווה על מטאטא של הארי פוטר. אצלה לא נכנסים לחופה על כרכרה רתומה לסוס – מה זה פה, אלטע זאכן בשוק הפשפשים?
אגב, מה הפרוצדורה במקרה שהסוס משאיר משהו על הדרך? יש בהפקה נאסח"ב (נער אחראי לסילוק חרא בחתונות)?
להתחתן עם נסיך הוא חלומה של כל נערה, והדוכסית החדשה מסאסקס הגשימה את החלום. לא ברור אם ייבשה את הנסיך כשהציע לה נישואים ואמרה שהיא מתלבטת בינו לבין האקס שלה, שהוא אחמ"ש בדיינר, או שמא הסכימה מייד. אבל אם יורשה לי, היא היתה צריכה לשים לב לכמה דברים חשובים לפני שהיא נכנסת למערכת יחסים עם משפחה לא מתפקדת, בלשון המעטה.
נכון, הם מוקפים בצוות של משרתים, גננים ונהגים, והחתונה משולמת מכספי המסים של תושבי הממלכה שלא ממש הוזמנו לאירוע. אבל חשוב שהגברת מרקל הצעירה תדע שמדובר במשפחה של מחוסרי עבודה סדרתיים. אביו והוריו של החתן לא עבדו יום בחייהם, וגם לבעל המיועד אין עבודה או מקצוע. אביו הבוגדני של החתן העדיף את קמילה המרגיזה על פני הנסיכה דיאנה, והדודה פרגי, גרושתו של אנדרו, הנסיך והדוד, נראתה משתזפת בעירום והיא לא בדיוק מודל לחיקוי בשום תחום.
גם רשימת המוזמנים מצביעה על קלילות יתר. היו שם הכדורגלן דיוויד בקהאם, אופרה ווינפרי (המכונה עופרה וינפרי), אלטון ג'ון ובנות הספייס גירלז, שהמקבילות שלהן אצלנו יהיו אופירה אסייג, ניקול ראידמן ואייל ברקוביץ'.
לפחות במקרה של משפחת המלוכה, למוזמנים נחסכה חתונה מהטרנד החדש והמרגיז "האורחים מביאים את האוכל" (מה השלב הבא? לבקש שנקנה גם את הטבעת לכלה?). עם כל הכבוד, אני מתקשה לראות את ג'ורג' קלוני צועד עם פשטידת כרובית טבעונית או שניצלונים במגשית חד־פעמית.
מבחינה מוזיקלית, בחתונה שבה אחד המוזמנים הוא אלטון ג'ון אין סיבה לדאגה. בריטניה הביאה לעולם את הפופ, הביטלס והאבנים המתגלגלות, והם בטח מצאו את המוזיקה המתאימה לאירוע. אני בטוח שאף אחד לא ידפוק למלכת אנגליה טראנסים בראש, כי זה עלול לפוצץ לה את הכתר.
גם לא סביר שהדי.ג'יי שם יחליט מתישהו שחייבים "להרים את האירוע", יפגיז עם "תל אביב, יא חביבי, תל אביב" ו"מהפכה של שמחה", ויקדיש לכלה את להיטם של משה פרץ ועומר אדם "היא רק רוצה לרקוד". מה שבטוח זה שאמו של החתן לא תשיר לו בדמעות "בשבילה אתה תמיד מלך העולם", כי הוא בסך הכל מספר 6 בתור להיות מלך, וכי לצערנו ומסיבות טרגיות, אמו, הנסיכה דיאנה האהובה, לא הגיעה לחתונה.
לקראת האירוע המלכותי, התחלתי לפנטז שגם אני מוזמן. אבל מהר מאוד גלשתי לחרדות על הברוך הכלכלי שאליו אכנס בעקבות הזמנה כזאת. נכנסתי לאפליקציית "כמה לתת", אבל ברשימת האופציות לא מצאתי אפשרות לכתוב שמדובר בנסיך בריטי שמתחתן עם גרושה אמריקנית שחורה, וגם לא להכניס לתחשיב כרטיסי טיסה, מלון וכובע מוגזם לאשתי.
אז בחרתי על פי השדות הקיימים באתר. ב"אירוע" בחרתי חתונה. בסעיף "אתם ה…", רשמתי "חברים קרובים" (כי עם כל הכבוד, משפחה אנחנו לא). בשאלה "כמה אתם?" רשמתי "זוג" (המשפחה המלכותית היחידה שהבנות שלי מביעות בה עניין זה הקרדשיאנז). ב"מקצוע" כתבתי "שכיר" (כי "בין עבודות" נשמע כמו מישהו שבמקום צ'ק יביא מתנה מסטימצקי). בסעיף "איפה חוגגים?" בחרתי "במקום הכי נחשב", כי לא היתה אופציה של ארמון וינדזור (היה ארמון הוורדים בצומת גדרה), ונקבתי בתאריך. האתר פלט את הסכום 868 שקלים, שהוא גבוה, אם אתם שואלים אותי, מה גם שאין לזוג הצעיר מה לעשות עם שקלים.
התקשרתי לאליזבת' והודעתי שאנחנו לא באים. √
