logo

טיול לארץ התווים

איור טליק לזר

להדפסה pdf

כמו רוב בני גילי, קפצתי על ההזדמנות הראשונה שניתנה לי ורצתי להתחסן. התמונות של מאושפזים מאחורי זכוכית לא עשו לי חשק להצטרף, והמחשבה שאת מילותיי האחרונות אלחש לאוזנו של אח עם קסדה וחליפת צ׳רנוביל עשתה את שלה.

את התור קבעתי בעזרת האפליקציה של הקופה, ולמרות שהיא שלחה אותי השכם בבוקר לאיזה קניון מרוחק ולא ממש אטרקטיבי בפתח תקווה, שכל חנויותיו היו סגורות (ונראה שגם כשהן פתוחות לא מדובר בלהיט) – לא התפנקתי ונסעתי.

אדם אינו מודע לגילו, וקצת כמו בפגישות מחזור, שבהן בני כיתתך נראים לך הרבה יותר זקנים ממך, גם בתור לחיסון כולם נראו לי מבוגרים ממני בהרבה. עמדנו בתור, שמרנו על מרחק ועל אופטימיות, ואחרי כמה בדיחות דביליות ששיגרתי לעבר בחור נחמד במדי צבא קיבלתי זריקה. דאגתי לצלם את עצמי כאילו מדובר ברגע היסטורי שבעוד 50 שנה יחליף את תמונת דגל הדיו, וקבעתי את החיסון הנוסף לעוד שבועיים.

גם ״המזרק מת מצחוק 2״ התרחש בקניון המנומנם והעזוב, וגם אותו צילמתי. אחרי שיצאתי משם הרגשתי מוגן וחסין מכל נגיף ומגיפה, כולל דֶבר, שחין ומכת בכורות.

כמה ימים אחרי שהמדינה נפתחה בחזרה, הוזמנתי להופיע באיזה אירוע. בהוראות המפיקים נכתב שעלי להגיע עם תו ירוק. בדקתי את הפרוצדורה והבנתי שהאישור מחכה לי באפליקציית הקופה. אלא ששם נכתב במפורש: ״לא התקבלה עבורך תעודת מתחסן ממשרד הבריאות״.

בטוח בעצמי ובהתחסנותי אצתי להוריד את אפליקציית רמזור, כדי לאגף את אפליקציית הקופה מימין, אבל גם שם נעניתי בשלילה, ולא הספקתי להשיג את האישור בזמן. לאירוע שבו הייתי אמור להופיע הצלחתי להתפלח, אבל ידעתי שלא לעולם חוסן וחיסון. צלצלתי לקופה, המתנתי על הקו לאורך תקופה מכובדת של 40 דקות, עד ששיר ההמתנה נכנס לי טוב־טוב לראש ויכולתי לשיר אותו במהופך.

בסוף ענתה לי מישהי, שהסבירה שהחיסון הראשון שלי לא מופיע אצלם במחשב, מה שהופך אותי כנראה לאדם הראשון בהיסטוריה שקיבל רק את החיסון השני. נראה שהיא האמינה לי שחוסנתי פעמיים, אבל בכל זאת לא הצליחה למצוא תיעוד לעניין, ותהיתי אם המחסן טעה ברישום בגלל מבול בדיחות הקרש שהמטרתי לעברו, בסגנון ״אולי תחסן אותי בעמידה, קשה לי לשבת כי צמח לי זנב״.

הפקידה ניסתה לשאול אותי שאלות מנחות כמו באיזה תאריך התחסנתי, מה היה שמו של המחסן, ואם יש לי הוכחה שאכן ביקרתי שם. אמרתי לה שאם אחפש בזרוע, אולי אוכל למצוא ולצלם לה שני חורים, אבל בינתיים אני יכול לשלוח לה את שתי התמונות שלי מתחסן. כשנכנסתי לתמונות בנייד, גיליתי שבשתיהן אני לובש אותה חולצה, מה שיציג אותי כשקרן (או כמי שלא מחליף בגדים). ויתרתי. עדיף לצאת סרבן חיסונים שמאמין בקונספירציות מסרבן מקלחות מצחין.

בעודי משוחח איתה, מישהו במטבחון לידי הפשיר שניצל, מה שייצר עשן שגרם לי לשיעול טורדני, וזה לא הוסיף לי נקודות זכות אצל הפקידה. היא שאלה כבדרך אגב אם אני בעד חיסונים באופן כללי, ומה דעתי על ביל גייטס. התשובות שלי היו כנראה מספקות, כי היא הבטיחה לסדר את העניין בתוך כמה ימים.

 

בבואי בוקר אחד לבית הקפה השכונתי התבקשתי להראות את התו הירוק שלי. נכנסתי שוב לאפליקציית הרמזור לראות אם העניין סודר, ושם, לשמחתי, חיכה לי אישור בדמות אנשים ירוקים שצועדים עם מזוודות באנימציה. הצגתי את האישור למארחת, שביקשה ממני את מספר תעודת הזהות שלי. דקלמתי את המספר בקלילות, אבל אז התברר שהאישור שקיבלתי באפליקציה של קופת חולים הוא בכלל של בתי בת ה־17, וגם מספר תעודת הזהות המוצג באפליקציה הוא שלה.

ניסיתי להסביר למארחת שאני מחוסן, אבל היא הרימה שתי ידיים לצדדים, נתנה בי מבט השמור לשקרנים בלירה וסירבה לתת לי להיכנס. לפני שעזבתי עוד שמעתי את האנשים שמאחוריי מלחששים על סרבן החיסונים החצוף שעיכב אותם. חייכתי במבוכה ומלמלתי שהתחסנתי, אבל ראיתי שההצהרה שלי נראית להם אמינה כמו הבטחת בחירות של פוליטיקאי, והסתלקתי בבושת פנים.

בערב הגברת הראשונה חזרה מהעבודה וסיפרה שקיבלה טלפון משונה מחברה שאליה אנחנו מוזמנים בשבת, ששאלה אותה אם כבר התחסנו. מתברר שהשמועה על סרבן החיסונים שמתחזה לטינאייג׳ריות עשתה לה כנפיים, והתחילו רינונים לגבי נוכחותנו באירוע. רעייתי הסבירה לה שאנחנו, כולל הבנות, מחוסנים מכף רגל ועד ראש, ושמדובר בעניין טכני בלבד, אבל החברה אמרה ש״שאלו אותה עלינו״, בטון ששמור למחבקי עצים מקומונה נודיסטית בערבה.

הבטחתי לגברת הראשונה שאין מה לדאוג, ושאסדיר את העניין. למחרת בבוקר נכנסתי לסופר השכונתי לקנות כמה דברים. בהתחלה הכל נראה רגיל, אלא שהשבילים שבדרך כלל פקוקים ועמוסים, כמו אזור החלב, המלפפונים והאטליז, התפנו במהירות כשהתקרבתי אליהם. כשנעמדתי בתור לקופה, אנשים פינו לי אותו ועברו לתור אחר, תוך שהם מהדקים את המסיכה על הפנים.

בהמשך היום נשלח אלי ווטסאפ ממספר לא מזוהה, שבו מפורטות עשר הטענות הכוזבות הנפוצות ביותר ברשת בישראל בנוגע למגיפה ולחיסונים, כולל זה שג׳ף בזוס משתיל לנו ברקוד בכתף, כדי שבעתיד יוכלו למכור כל אחד מאיתנו באמזון בתור בובת מין. הבנתי שמישהו מנסה לשכנע אותי שהכל פייק ניוז. עניתי לו במשפט קצר: ״אני מחוסן – התו הירוק בדרך״, והוא ענה לי בגיף של פרופ' יורם לס קורץ.

 

אחר הצהריים, אחד מההורים של תורנות ההסעות של הילדה צלצל אלי ואמר שלמרות שתורי, הוא ייקח את הבנות להתעמלות, וגם יחזיר. הבנתי מייד שהוא מפחד שאדביק לו את הילדה, אבל לא אמרתי כלום. התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי דווקא לטפח את תדמית הלא מחוסן, שהרי אין חיסונים – אין סינג׳ורים.

במקביל, בווטסאפ שלי הצטברו כל מיני הודעות מחזקות של מכחישי קורונה, ומישהו אפילו ביקש לדעת איך מתייגים אותי, כי הרב אשרוב רוצה להודות לי על התמיכה ולתייג אותי בסרטון תודה שהוא מצלם עלי.

עד שבקופת החולים יואילו בטובם להעביר את הרמזור שלי מאדום לירוק, למדתי כפתרון זמני את מספר תעודת הזהות של בתי, כך שבעזרת הצגת התו הירוק שלה בנייד, נתנו לי להיכנס לכל מקום. אלא שאז התרחשה שורה של אירועים מוזרים. בצהריים הילדה חזרה מבית הספר ואמרה שלא אפשרו לה להיבחן במתכונת בהיסטוריה, כי על פי הרישומים שלהם, יש לה תעודת בגרות עוד משנת 1976. הציונים אמנם לא משהו להתפאר בו, אבל היא משוחררת מהבחינה. הבטחתי לה לבדוק עם המחנכת. בינתיים קיבלתי שורה של הזמנות מטיקטוק לבצע את ״אתגר הנוטלה״, שלטענתם כל חבריי כבר ביצעו ברשת, וגם סרטונים של מרגי ושל אריאנה גרנדה. זה נהיה מוזר יותר כשקופת החולים הזמינה אותי להתחסן מפני נגיף הפפילומה. בהמשך, התקשרו מהצבא כדי לוודא שאני מגיע ללשכת הגיוס למבדקים של צו ראשון.

בערב, כשנסעתי עם הבת במכונית, עצרה אותי ניידת משטרה לביקורת שגרתית. השוטר בדק את הרישיונות ואמר שעל פי הרישומים שלו, אין לי רישיון, ורק בעוד חודש אני ניגש בפעם הראשונה לתיאוריה. לעומת זאת, הוא טען שבתי התחסנה לקורונה שלוש פעמים. למחרת היא גם קיבלה בדואר טפסים לרישום כאזרח ותיק ומינוי לשלישי בשלייקס.

ואז צלצלו מהקופה לעדכן שנמצא החיסון האבוד. ״קצת סבלנות וזה מסתדר״, אמרה לי הפקידה. הסברתי לה שחשוב שיסדירו את העניין לפני שלא יישארו לי חברים ושבתי תעבור לדיור מוגן. ביקשתי להשאיר אותי כמה דקות בהמתנה, כי השיר יפה ואני מתגעגע, למרות שבהתאם לגילי כרגע, אני מעדיף קטעים של סטפן ואלה לי.

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל נשוי ואב לשלוש. . חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי בשנות ה80, מגיש בטלויזיה, וברדיו ,מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. הוא נפגש עם קהל בערב בשם״ מרים גבה״ ברחבי הארץ. סיפרו הראשון ״מרים גבה״ המבוסס על הטורים מ״ישראל היום״ יצא לאור באוגוסט 2014 המשרד 035617711 הרצאות: עינב 0546671167 פניות בנושא תיסלם באתר הלהקה www.t-slam.com, יאיר מחתן - באתר טקסים html/יאיר-ניצני./http://www.tkasim.org.il
  1. ויקי
    חחחחח.....כמה כישרון, אני תוהה אם אלה סיפורים "מהקופסא" או אמיתיים?
  2. Nina R. Davis
    ויקי, בטח שאלה סיפורים אמיתיים! כל מילה! ניצני -- אני בטוחה שההאפי-אנד של הסיפור מעודד הרבה אחרים שנקלעו למצב דומה ;-)

כתבו תגובה

*

captcha *