איור טליק לזר
העיסוק של כולנו בקורונה הצליח לבלבל אותנו ולהשכיח צרה קטנה, קבועה ומעצבנת, שמגיעה מדי שנה בקיץ: היתושים. בניגוד למדוזות, שאפשר לנסות להימנע מהן במהלך השחייה בים, ועם מעט ערנות גם לא לדרוך עליהן בצעידה על החול, היתושים לסוגיהם, כולל הכוכב החדש, הטיגריס האסיאתי (שהוא כנראה שילוב של חרק וברוס לי), חודרים אלינו הביתה לסלון ולמיטה ועוקצים אותנו בלי הבדל דת, גזע או מין, גם כשיש על פנינו מסיכה.
נכון, יש צרות גדולות יותר, לא מתים מזה, המשק לא יושבת בגלל יתושים, ובחדשות לא ידווחו על גידול אקספוננציאלי במספר המתגרדים. אבל זה לא אומר שצריך להקל ראש בעניין.
למי שאולי שכח, היצור הנ"ל היה אויב הציונות כבר בשנות ה־30, כשהוא נקרא אנופלס ותקף את חלוצינו החרוצים עם קדחת, בזמן שהם ייבשו ביצות להנאתם. למרות שעברו מאז יותר מ־90 שנה וכבר אין מלריה, בני משפחתו עדיין כאן, עושים ימים ובעיקר לילות כדי לנסות לפגוע ולחבל בשגרת חיינו ובמפעל הציוני.
מדובר בטרוריסט ערמומי ויעיל במיוחד. יתוש קטן אחד שנקלע לחדר השינה שלך יכול להרוס לך לילה שלם, ולהפוך גם את היום שלמחרת לסיוט, כשתתעורר עקוץ כאילו חלית באבעבועות רוח, תתגרד כל היום כמו שימפנזה ותנסה להסביר שהכתמים האדומים זה לא קורונה.
תרומתו של היתוש לאנושות לא ברורה לי. בניגוד ליצורים אחרים, כמו הכלב, שיכול לשמש לצורכי שמירה או מלווה לעיוורים, או הדבורה שמייצרת דבש ומוכנה אפילו למות למען העקרונות שלה, היתוש הוא עלוקה של ממש, שאינו תורם דבר. טוב מותו מחייו, ודמו (כלומר, דמנו) בראשו.
בני האדם ניסו להשיב מלחמה ליתושים בשלל כלי נשק ואמצעי הגנה, אבל צריך להודות שהמין האנושי, שכבר המציא טלפונים חכמים והנחית חללית על הירח, נחל עד היום תבוסה ניצחת מול החרק המזמזם.
מכיוון שבנעוריי שיחקתי טניס וטניס שולחן, אני משתמש ביכולותיי ומחזיק בבית אוסף של מחבטים מחשמלים, מעין טייזר נגד יתושים. זה גימיק נחמד אבל מסוכן, כי תנועת מחבט לא נכונה של רעייתי במהלך הלילה יכולה להסתיים כשאני במיון עם חבלת ראש וחשמול.
אז אנחנו אוגרים מכשירים עם טבליה או עם נוזל, שאמורים להרחיק יתושים ל־45 יום, אבל היתושים שלנו כנראה לא קראו את הוראות ההפעלה והם מסתובבים ליד המכשיר בבוז. רכשתי למרפסת מכשיר עם אור אולטרה־סגול שתלוי מהתקרה, אבל הוא לוכד רק פרפרים מסכנים וכל מיני חרקים שמותם מייצר רעשים של התחשמלות וריח של מנגל. כך שנוסף על זה שאני לא נרדם, אני גם נהיה רעב ומוצא את עצמי מטייל באמצע הלילה למקרר.
מתוך רצון לא לפגוע ביצורים חיים השקענו בדוחה יתושים המבוסס על תדר גבוה, שאינו הורג אותם אלא רק דוחה אותם. אבל כנראה בגלל הקירבה לשדה התעופה, היתושים באזור שלנו סובלים מבעיית שמיעה בתדרים גבוהים, כך שזה לא משפיע עליהם.
הגברת הראשונה, שהיא חובבת נרות ידועה, השקיעה את עתידנו בנרות ציטרונלה, ששמם הזכיר לי שם של בת דודה שלי מאיטליה. הם גם עלו כמו חופשה באיטליה, אבל לא הכריתו את העקיצות. הגברת גם רכשה לפידים מבמבוק עם נוזל דליק למרפסת, שכמעט גרמו לשריפה והזכירו לי את הישיבה של מועצת השבט ב"הישרדות". אולי בגלל זה היתושים המשיכו לעקוץ כאילו אנחנו נמצאים בג'ונגל באי טרופי.
אחר כך רכשנו מוצר עם השם היצירתי "יתושלך", שהוגדר "נר ארומטי טבעי", ואני חושד שהוא לא קשור ליתושים, אלא סתם נשאר להם בסטוק מיום האהבה. השקענו גם בתרסיסי גוף דביקים בסגנון רול און, אלתוש אורגני (יעיל כנראה רק נגד יתושי חופש), שפריצר, צמידים, וגם משחה, שאותה אתה מורח אחרי שכבר נעקצת.
לא הגיוני שמדינה עם צבא כה משובח תושפל שוב ושוב על ידי יצורים מעופפים בגודל של סנטימטר. הגיע הזמן שחיל האוויר יפנה את מרב המאמצים למלחמה באויב האמיתי ויצייד כל F-16 ב־K300.
אבל השוק אינו שוקט על שמריו והראש היהודי לא מפסיק להמציא לנו פטנטים, אולי כי גם ככה הוא לא נרדם בלילה מהיתושים. לפני שבועיים קפצה לי מודעה עצבנית באינסטגרם, המהללת מוצר חדש בשם "יתושקילר". ראיתי עליו תגובות חיוביות והזמנתי בלי להסס, אלא שהוא לא הגיע. כשכתבתי לחברה, קיבלתי תשובה מגברת בשם אסתי יתושקילר (לרגע חשבתי שזה שם משפחתה, אולי סבא רבא שלה היה מדביר חרקים בלודז'). היא כתבה שיש עיכוב באספקה.
עם כל הכבוד לתכשירים ולאמצעי הלחימה השונים, עד עתה הנשק האפקטיבי ביותר מול התוקפים המעופפים היה ידי המחץ שלי, ואולי הגיע הזמן למסד את התחום. אנשים עובדים לא יכולים להרשות לעצמם להישאר ערים כל הלילה, ולכן אני מציע להכניס לשוק "מועך יתושים" – אדם שתפקידו יהיה לעמוד בחדר השינה שלך וליירט את התוקפים בידיים. הוא ילבש כפפות ״משתיק קול״ מיוחדות, שיהפכו את המעיכה לשקטה ויאפשרו לבני הבית לישון בשלווה.
מכיוון שהתכונה החשובה ביותר לקוטל יתושים היא זריזות ידיים, אני ממליץ להעסיק בתפקיד אנשים שזריזות ידיים היא לחם חוקם, למשל קוסמים. אנשים כמו חזי דין (שגם ככה נמצא בכל לילה בחדר השינה שלי דרך הטלוויזיה) או צ'יקו ודיקו, שמזמן לא נראו בסביבה, וייתכן שבעקבות הקיפאון בתחום ההופעות ישמחו לעשות הסבה מקצועית משליפת ארנבים להעלמת יתושים.
אופציה נוספת היא לנסות לטפח אצל היתושים, שהם כידוע מוצצי דם, את טרנד הצמחונות, מה שיחייב אותם להפסיק להיטפל לבשר אנושי ולעבור לעקוץ סלק, אדממה או דחליל דמוי אדם מטופו.
זאת ועוד: הגיע הזמן שהמדינה תפסיק להפקיר אותנו לגורלנו ותספק פתרון לאומי לנגע היתושים. הרי לא הגיוני שמדינה עם חיל אוויר כה משובח תושפל שוב ושוב על ידי יצורים מעופפים בגודל של סנטימטר. הגיע הזמן שחיל האוויר יפנה את מרב המאמצים למלחמה באויב האמיתי ויצייד כל F-16 ב־K300.
אם זה לא יקרה, אל תתפלאו אם תקום כאן תנועה שתקרא להפסיק להפנות ליתושים את הלחי השנייה ולנקוט יד קשה, עם סיסמאות כמו "אין יתושים – אין גירודים" ו"תנו לסנו לנצח". מולם יתייצבו כמובן אנשי מחנה השלום, שמאמינים בגישה פייסנית של הבנה והכלה, עם סיסמאות כמו "יתוש עכשיו" ו"די לריסוס".
ויש גם אפקט רוחני. מה היתוש רוצה לשדר לנו, בעצם?
באחד הלילות שבהם שכבתי ערני כדי לוודא שאין לי יתוש טורדני בחדר, הרהרתי באפקט הזמזום של היתושים. הרי הזמזום הזה עובד בעצם נגד היתוש. אם לא היה מזמזם, לא הייתי מודע כלל לקיומו ולא הייתי מזנק מהמיטה כדי לחסל אותו, בתנועה שמסכנת את חייה של רעייתי. זה בערך כמו שגנב יתקשר אלי מהמרפסת ויעדכן שבעוד דקה הוא פורץ אלינו הביתה.
מכאן הסקתי שהיתוש בכלל לא מעוניין בדם שלנו, הוא בסך הכל משדר מצוקה ומחפש תשומת לב. כמו אנשים שכולנו מכירים, שהם מתוסכלים, מרירים ולא ממש מוצאים את דרכם בחיים, עד שהם הופכים לנודניקים ולקרציות, שנוהגים לעקוץ את הסביבה בהערות נבזיות. כזה הוא היתוש, שבסך הכל זקוק לחיבוק ולפגישה אצל פסיכולוג של חרקים. √
יתוש בראש
