כיבוד קל

ילדים אוהבים את חנוכה די ברור למה. השילוב של  שבוע חופש בתוספת דמי חנוכה, פסטיבלים והצגות, פלוס מאכלים המבוססים על טיגון תמיד עובד. בתור ילד גם אני חיבבתי את החג הזה אבל ככל שהתבגרתי ובחלוף השנים התחלתי לזהות בו גם את הבעיות. מבחינה קולינרית אין מבחן קשה יותר מחנוכה. בדיוק סיימנו את הדיאטה של  "אחרי החגים" , נרשמנו לחדר כושר (אבל אנחנו לא הולכים) ואנשים שאנחנו אוהבים מחמיאים לנו שאנחנו נראים טוב. ואז מגיחות הסופגניות ומעמידות אותנו במבחן לא אנושי שאתו אנו מתמודדים עם אמירות נוסח ״חיים פעם אחת,  "זה רק פעם בשנה״, "זו סופגניה אפויה" ועוד כל מני תירוצים עלובים.
אבל כמו הצנטריפוגות באיראן גם הסופגניות הן רק חלק מהבעיה וגם אם תנטרל אותן עדיין תישאר עם איומים אחרים.  הדלקת נרות למשל, מהווה בעיני כל מפגש משמח של משפחה וחברים. מדובר באירוע צנוע שנועד לשמר את רוח החג ולהאיר את החושך מסביבנו, אבל גם הוא, בנסיבות מסוימות, עלול להפוך לאתגר מורכב . אם תחליט לדוגמה להזמין את כל הסבאים הסבתות והדודים על שלל ילדיהם ונכדיהם אתה עשוי למצוא התנחלות של 50 איש אצלך בסלון. גם  הדלקת נרות לחברים זו דילמה קשה בעיקר היום שלא ברור מי באמת חבר ומי סתם מחפש סידור לחג. אם אתה גם מיודד עם ההורים של החברים של הילדים שלך זה עלול להיגמר בכיתה שלמה ששרה "חנוכייה לי יש" ומורחת ריבה על הספה. במצב כזה עדיף להמיר את הדת ולהסתלק לשבוע מהבית עד יעבור זעם.

חנוכה שונה מחגים אחרים בזה שהוא לא חג דתי. הילדים בחופש אבל אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל, מחלצים מהבוס איזה חצי יום חופש כדי "לעשות אתם משהו" ומדי ערב מדליקים נרות בבית או אצל  קרובי משפחה וחברים. ההמלצה שלי כמו תמיד היא להשתדל להיות מוזמן אבל לצערי השנה זה לא קרה. יומיים לפני נר ראשון ואף אחד לא הרים את הכפפה.. כולם כנראה עסוקים בלרכל על אייל גולן בוז׳י הרצוג ועל השיניים העקומות של שרת החוץ של אירופה קתרין אשטון . אחרי ששאלתי את אישתי כמה פעמים אם מישהו הזמין לנרות ונעניתי שלא ,התעוררה בי תחושה גדולה של אחריות ומתוך כוונה טובה הקמתי את קבוצת הווטסאפ ׳נר ראשון אצל ניצני׳. שלחתי לחברים הודעה קצרה ועניינית: ״הדלקת נר ראשון אצלנו בשבע״ וחיכיתי.

התגובות הגיעו בשניות. כאילו אנשים ישבו ימים שלמים ליד המכשיר ורק חיכו להודעה כזו. ״בטח שנבוא.. בכיף… חשבנו שכבר לא תזמינו".. ועוד. עדכנתי את אשתי על היוזמה והבטחתי שזה יהיה ערב קליל ופשוט, קפה עוגה, גבינה לבנה ושקית של פיתה קראנצ'.  אבל היא לא התלהבה. "אתה מזמין אנשים לחנוכה אתה צריך גם לדאוג לכיבוד כמו שצריך ".

צודקת. מיד עדכנתי ״יהיו גם סופגניות״ ובמקביל התקשרתי להזמין מגש. בדמיוני ראיתי קרטון בסגנון צבאי, שתחתיתו רוויה בשמן ועליו  מונחות סופגניות שמנמנות עם ריבה אדומה ויותר מדי אבקת סוכר מלמעלה. אבל המוכרנית בצד השני המטירה עלי עשרות סוגים שהזכירה לי שסופגניות היום זה כמו מכתבים ממס הכנסה. אתה אף פעם לא יודע מה מחכה לך בפנים. היא אילצה אותי  לבחור מתוך רשימה ארוכה של טעמים כמו טירמיסו, בלאק פורסט, קרם ברולה ,פקאנים, חלבה , סוכריות קופצות , ריבת חלב, תמרים ,ריבת תות ופיסטוק.  רק מלשמוע את הרשימה קיבלת צרבת וחשבתי לעצמי שבטח בשנה הבאה כבר יצוץ יזם זריז שיקים רשת קונדיטוריות לסופגניות עם גואקמולי , סביח, עמבה, חמין או מרק רגל. אחרי חצי שעה של חישובים והתלבטויות הזמנתי 40 סופגניות ודאגתי לא לקפח אף עדה.

מתוך יוהרה לשמה שלחתי לחברים את רשימת טעמי הסופגניות שתוגש מחר וחיכיתי לתגובות.  ההודעה הזו סחטה הרבה פחות התלהבות והווטסאפ החנוכתי שלי דמם לכמה שעות. אחת המוזמנות שאלה אותי בסוף היום אם ״יהיה משהו גם למי ששומר על הגזרה ?״ והוסיפה סמיילי מבוייש. חבר אחר שאל בעדינות ״ יהיה מה לנשנש?״ הבנתי שהסתבכתי. אשתי אמרה שלדעתה המסקנה היא ברורה – המוזמנים מצפים לארוחת ערב. ״ אבל חנוכה זה סופגניות ולביבות. אנשים באים לחצי שעה אוכלים סופגניה, שרים מעוז צור ומתחפפים לא? תמהתי בקול רם. ״הזמנת לשבע לא לחמש מה אתה מצפה? אנשים באים עייפים אחרי יום עבודה עם כל הילדים.. הם רוצים לאכול!".  ראיתי איך אני הולך ומסתבך. אני שהייתה לי בסך הכל כוונה טובה הולך להפיק עכשיו, תוך יום, אירוע רב משתתפים כולל בר סלטים חמים וקרים, לחמים, פשטידות, אנטי פסטי , יין, משקאות קלים וחמים  ועוד סופגניות בשלל טעמים. בקיצור נס לא קרה לנו.

לקחנו יום חופש והתחלנו לעבוד. אישתי טיגנה לביבות ואני פרפרתי כמו אנטיוכוס על ספידים בין המעדניות לסופר. אחר כך הורדתי אבק מהפסנתר ותרגלתי עליו את 'ימי החנוכה' 'מעוז צור' ו'באנו חושך לגרש' כולל הדפיקה עם הרגל על הרש של ה"לגרש!" כדי שהילדים לא יריבו מי מדליק קניתי חמש חבילות נרות והוצאתי מהמחסן עשר חנוכיות, אחת אמיתית מבית אבא והשאר מפרוייקטים ניסיוניים שהבנות לאורך השנים הכינו בגן ואנחנו ברוב חוכמתנו דאגנו לשמור. חנוכיות מפקקים, מחימר, ממקלות של ארטיק וכו' פריטים שבזמנו נראו לנו כפאר היצירה ומקור לגאווה ועכשיו הם בית גידול לקרדית הבית. בשבע כולם הגיעו. הנרות הודלקו ואני ניגנתי שירי חנוכה בפסנתר. הילדים שנהנו מאוד הדליקו את עשרות החנוכיות ושלחו אותי לנטרל את גלאי העשן שהתחילו לצפצף.  בריא לא בריא כל הסופגניות חוסלו וגם כל האוכל. האירוע הסתים בחצות בשירת התקווה ובתקווה שזו הדלקת הנרות האחרונה שאנו מארחים לשבוע זה.

אורח אחד שהגיע כנספח ולא ידע שאני בעל הבית זרק לי לאוזן: ״אנשים לא נורמליים. תראה מה עשו מפאקינג נר ראשון של חנוכה. במקום לעשות משהו צנוע הרימו לי פה סילבסטר״. 'אשכרה" אמרתי לו  'משוגעים'.