אחרי חודש אוגוסט שהיה עמוס בפעילויות משפחתיות בארץ ובחו"ל חשבתי שלפחות את התחום הזה מיצינו, ואפשר קצת לנוח על זרי הדפנה. אך מסתבר שלמשפחה כקולקטיב יש זיכרון מאוד קצר ולשלושה ימים רצופים של חג יש אפקט שלילי על רמת העצבים של הבנות ושל אימא שלהן. ההחלטה כמו תמיד התגלגלה למגרש שלי ועכשיו הייתי צריך להכריע מה עושים ואיפה. מכיוון שתקציבית כבר מזמן עברנו את הקו האדום ( למעשה אנו שוקלים בקשת סיוע מיוחד מארצות הברית) החלטתי על חופשה חסכונית. חופשה ישראלית כמו פעם, כשהיינו ילדים, צנועה ופשוטה שאינה תלויה בטיסות ובתי מלון, שתעשה שמח בלב בלי להעציב את הכיס. בק טו בייסיק,כמו שאומר הסלוגן של 'פוקס'. חשבתי למה שלא ניסע למקום שבו בילינו את החופשות הקסומות ביותר בילדותנו- באוהל על שפת הכנרת?
את הרעיון מכרנו גם למשפחת כספי שיש להם ילדים בגילאים הנכונים. התכנון היה שהילדים שלנו ישחקו יחד, יוציאו את העצבים אחד על השני וירדו לנו מהגב. משפחת כספי לא התלהבה "אנחנו לא אנשים של טבע. אני חייבת את הסדין הלבן שלי והמזגן " טרחנה לי גברת כספי, ."אנחנו נזמין לנו חדר במלון בטבריה, בערב נהיה שם אבל את הימים נבלה יחד". פשרה נחותה אבל זה המצב.
התנחמתי שלפחות הבנות המפונקות שלי יכירו קצת טבע , ישכשכו רגלים בכנרת, ילמדו איך להבעיר אש, ייבנו אוהל, יתפעלו גזיה, ובסוף היום יישנו בשק שינה על שפת המים כשרוח נעימה תלטף את פניהן. אלה דברים שחשוב לדעת וכייף לזכור ולספר כשאתה מבוגר ונודניק.
בתכנון המקורי דובר על יציאה מוקדמת. קימה ב 06:00 , ארוחת בוקר עד 07:00 ,כניסה לאוטו ב 08:00, שעתיים וחצי נסיעה וב 11:00 אנחנו מחפשים לנו את פיסת החוף הכיפית שלנו על שפת הכנרת. צהריים כבר נאכל באוהל. בפועל, לוח הזמנים קרס לגמרי. הבנות קמו רק ב 08:30 וגם זה אחרי איומים קשים. לאכול סיימנו ב 09:30 ומהבית יצאנו ב 12:00. כמו בנסיעה לארוחות חג או יציאה בזמן לבית ספר, גם כאן נוכחתי לדעת שקשה לזרז את מי שלא ממש מעוניין לבוא. נכון שאת הטיול הזה אתה עושה בשבילן, כדי שייהנו ויהיה להן כיף אבל זה עדיין לא אומר שהן רוצות לבוא. הרי לא מדובר על נסיעה לדיסנילנד ואפילו לא לקניון רמת אביב.
למזלי הנסיעה עברה בנעימים. קמתי במצב רוח מרומם ואנרגיה טובה ועד צומת גולני הצלחתי להעביר קצת מהם גם לבנות.
א
אחרי שפרקתי את האוטו לבדי יען כי הבנות היו חייבות לקרוא SMSים, התפניתי להקמת האוהל. עניין של עשר דקות כך היה כתוב בהוראות. השמש שקעה לה בניחותא ועם רדת החשיכה נאלצנו להדליק את פנסי המכונית כדי שאוכל לראות היכן להשחיל את המוטות ולתקוע את היתדות. מכיוון שאינני מומחה גדול בענייני מחנאות, חזרתי על התהליך שלוש פעמים, ורק בפעם הרביעית כשאשתי התערבה והסבירה שלא סביר שהחלון נפתח לאדמה ושכדאי שהריצ'רץ' יופיע בחזית כדי שנוכל גם להיכנס, הושלמה המלאכה.
בינתיים נהיה לי די חם ונאלצתי להיאבק ביתושים גדולים ממין לא מוכר, כנראה עולים חדשים שרק הקיץ הגיעו ארצה. הבנות היו עצבניות רעבות ועקוצות, ורצו "על האש", אבל לא מצאנו את המנגל. הודעתי לכולם שגנבו לנו אותו אבל אשתי נזכרה שבכלל שכחתי אותו במחסן. "מזל שהבאתי גזיה", אמרתי לה, "נאכל חביתות. חוץ מזה אכלנו בשר בצהריים כמה אפשר?".
הגז במיכל הספיק בדיוק לחביתה וחצי . מעניין. חשבתי שיש שם יותר. מזל שהבאנו טונה ושימורי תירס, ניסיתי להרגיע והלכתי לחפש את הפותחן. כשהיינו ילדים אכלנו רק סנדוויצ’ים, הרהרתי, מה זה הפינוק הזה? קצת תנאי שדה ונשברים? כן נשברים! במיוחד אחרי שהתברר ששכחתי להביא גם פותחן, פנס , קרש חיתוך , מלח, וכוסות . שבור ומיואש הלכתי לאוהל ליד, וביקשתי ממשפחת מחמיד מנצרת, אם אפשר לחמם אצלם מים לתה. הם הסכימו בשמחה וגם כיבדו אותנו בקבבים ומעמולים. ממש רגע של נחת.
בלילה הילדה הייתה צריכה שירותים. מאחר ובשירותים הציבוריים היה חושך ניסיתי לשכנע אותה לעשות בטבע. כשזה לא עבד ניסיתי לדבר על לבה שתתאפק, אבל היא אמרה ששלושה ימים יהיה לה קשה. בבוקר צלצלתי למשפחת כספי והודעתי שאנחנו בדרך לביקור אצלם בשירותים. תוך שבע דקות היינו כולנו במלון בטבריה כשהחבר'ה מנצרת שומרים לנו על האוהל עד שנחזור.
להפתעתנו פגשנו את משפחת כספי בלובי , ארוזה ומוכנה לעזיבה. "הילדים משגעים אותנו" התנצל האבא " הם משתוללים בחדר, מתעסקים עם המיני בר, עשו בלגן בחדר אוכל. אנחנו לא נהנים בכלל. הפראי אדם האלה צריכים מרחבים ".
מה דעתכם להצטרף אלינו לחוף? שאלתי אבל גברת כספי אמרה שאין להם אוהל. "אין שום בעיה " אמרה אישתי בהחלטיות. "סעו לחוף קחו את האוהל שלנו. אנחנו ניקח את החדר וניפגש בהמשך". איזו הברקה! מה אני אגיד לכם, אלה הרגעים בהם אני מתאהב באישה הזו מחדש.
חזרנו הביתה אחרי יומיים מפנקים במלון טבריה בלי שבכלל פגשנו את משפחת כספי. רצינו מאוד אבל מה לעשות, 'לא הסתייע…". לכל מי ששאל אותי איך היה הקמפינג בכנרת עניתי שהיה סבבה ואני ממליץ.
כיף אמיתי , ממש כמו פעם. קצת חם ויתושים אבל חוויה . ממש חוויה.
