אתם בטח חושבים שזה פשוט לספק טור שבועי לעיתון. כבר שמעתי כל מיני חוכמולוגים מסבירים לי כמה זה קל. " חסר על מה לכתוב? קשקש כמה שורות, תמציא משהו. אתה הרי שולף את זה בשנייה מהשרוול".
ובכן התשובה היא ממש לא. יש מקרים שזה פשוט לא יוצא. הנושא שבחרת לא מספיק מעניין/ לא רלוונטי/לא אקטואלי, ולעתים מתברר שמישהו אחר כבר כתב על זה קודם והרבה יותר טוב ממך. מחסן הרעיונות שלך נראה כמו "מכון למחקר צבאי" בדמשק אחרי טיפול של חיל האוויר, ואתה פשוט יוצא מדעתך נוכח הדד ליין המתקרב.
הקורבנות הם כמו תמיד בני המשפחה, שצופים בי נכנס ויוצא מחדר העבודה , זעוף מדוכדך ולא מגולח. אני מבלה שעות במטבח בהכנת ארוחות שאינן חלק משלושת הארוחות המוכרות, אני גומר את כל הפירות בבית ולוקח גם מהשכנים, אני שותה כמו ג'אמוס אבל בעיקר קפה. אני שותה קפה בכל הגרסאות: נס, שחור בוץ, טורקי בפינג'אן, עם הל, עם קרח, עם ויסקי, עם מע"מ, הפוך, אספרסו, ואמריקנו עם עוגיה בצד. בשוונג אני מכין גם לבאי הבית. השבוע כשהגשתי לאישתי קפה, מרוב בלבול שאלתי אותה אם היא רוצה גם לשמוע על המיוחדים שלנו.
השבוע זה קרה לי שוב. לא מצאתי נושא ראוי לכתוב עליו. לא הייתה לי מוזה והפכתי את העולם כדי למצוא אותה. אין דבר משונה יותר מאדם המחפש את המוזה של עצמו. אתה מנסה לשחזר איפה פגשת אותה בפעם האחרונה . מה לבשת, האם שמת דיאודורנט, ומה אכלת רגע לפני.
אחרי יומיים בלי מוזה הגיעו נדודי השינה. הלילות היו חמים והיתושים שחשו בחולשתי באו להציק לי.. יכולתי לישון עם מזגן ופוך אבל אשתי סובלת מקור. היא מעדיפה מאוורר אבל לי זה תופס לי את הגב . התפתלתי במיטה חצי לילה במחשבה שאין לי נושא ראוי לכתוב עליו, ושעם כל הכבוד ההתלבטות שלי בין מזגן או מאוורר לא סוחבת טור. אשתי הציעה שאלך לראות קצת טלוויזיה. רעיון מעולה. בערוץ 1 שרים זמרים ז"ל שמזמן כבר לא אתנו ולצדם נגנים שכבר מזמן החליפו מקצוע ופתחו דוכן סביח. בערוץ 2 יש (כרגיל) פרומו לאח הגדול, בערוץ 5 משחק מהליגה הספרדית בשידור חוזר, אני עובר לערוץ הקניות. בשלוש בוקר מציעים שם מערכת מפוארת של כלי מטבח, 24 חלקים ב 24 תשלומים. אחלה דיל. ההסברים של המנחה משכנעים ובא לי על העסקה, אבל איך עושים את זה בלי להעיר את כל הבית כדי למצוא את כרטיס האשראי? ומה, אני לא אתייעץ עם אשתי? זה המטבח שלה. ומה יחשבו עלי בערוץ הקניות? בנאדם שקונה סט סכינים בלילה יכול להיות רק רוצח סידרתי.
בבוקר אני קם עייף . אישתי המליצה לי לצעוד קצת בשכונה ולנקות את הראש. במצבי אני לא יכול להיות בררן וכל רעיון הולך. היה חם אבל צעדתי בכל זאת, מחפש השראה מהסביבה. מאחורי השיחים קפץ עלי כלב גדול שחיכה שאגיע ממש קרוב אליו, ורק אז התנפל עלי בנביחות. מרוב בהלה כמעט חטפתי התקפת לב. אבל בימינו 'כמעט' זה לא משהו שמחזיק טור. בפעם הבאה אני אשתדל לפחות לאבד הכרה.
חזרתי הביתה וניסיתי למצוא את המוזה במקלחת. המחשבות נדדו לחדשה המרעישה על החיבור המתקרב של השכונה שלי למערכת ביוב חדשה. מהביוב זרמתי לשפד"ן ומהשפד"ן לים. כשהגעתי לים נזכרתי במצבורי הגז של תשובה, ומשם התגלגלתי לויכוח על מכירת המחצבים בים המלח לחברה זרה, ולנסיעה של עידן עופר ללונדון. משם המשכתי לנוחי דנקנר ,בנק לאומי, בועת הנדל"ן, מחירי הקוטג' שעלו שוב , המלחמה שצפויה לנו עם הוועדים הגדולים, עובדי הנמלים ודירוג האשראי. פתאום נזכרתי שאני בכלל לא כותב במדור הכלכלי ואני גם לא שר האוצר.
אחרי שיטוט נוסף במטבח, שכלל אפרסק ומיץ פטל החלטתי שעיון בעיתונים עשוי להביא לי את הגאולה. מתיחות עם סוריה, עמנואל רוזן , (שלטובתו אני מקווה שהייתה לו חבילה בלתי מוגבלת של סמסים), וורן באפט קנה את וורטהיימר … עוד עסקה שלא הרווחתי ממנה שקל. עברתי למודעות האבל, לדרושים, פתרתי תשבץ אבל נאדה.
אשתי הציעה שאקח את המכונית לסיבוב. תמיד כייף לנסוע קצת ללא מטרה, זה פותח את הראש. עצרתי לתדלק. איך המכל ריק?? רק שבוע שעבר שמתי 300 שקל! שתיין אחושילינג האוטו הזה. כדי להירגע שמתי לי מוסיקה והפעלתי את המזגן על נעים. יצאתי מתחנת הדלק ונתקעתי בפקק . בדיוק עכשיו עשרת אלפים עובדים של התעשייה האווירית יוצאים באוטובוסים משערי המפעל. נזכרתי בביקור שלי במפעל המל"טים שלהם, וכמה זה היה מעניין לראות איך הם מייצרים את העפיפונים האלה שיכולים להגיע למטבח של נסראללה מחופשים לעוף בגריל. חבר התקשר והציע לי לבוא איתו לסופר. טיול בין המדפים תמיד עוזר לך להשתחרר מהלחץ ולהיכנס למוזה. והנה המסקנות מהטיול בסופר : 1. הקבנוס עכשיו במבצע. 2. את סט כלי מטבח מערוץ הקניות יש גם בסופר. 3. המוזה לא נמצאת במחלקת הבשר.
בערב שקלתי לנסוע לתל אביב ולטייל לאורך הטיילת אבל נזכרתי בבוקי נאה שחטף שם מכות מנערים שתויים ויצא לי החשק. התקשרתי לעמירם. תמיד יש לו בקנה איזה רעיון טוב ומשעשע. הוא לא ענה. סימסתי לו בצחוק "לאן נעלמת יא זבל?" לא ענה. סימסתי שוב "יא מניוק למה אתה מסנן אותי?". חזר אלי אחרי שעה וסיפר שאישתו עזבה אותו עם הילדים. הוא גר עכשיו אצל הוריו, הוא בדיכאון ולכן הטלפון שלו סגור רוב הזמן. ביקשתי ממנו לצלצל כשיהיה לו משהו מצחיק לספר.
שלשום החלטתי להעביר לברוך, העורך של המוסף את כל ההתלבטויות שלי בכתב ושיגיד אם משהו פה שווה טור. אבל הוא לא חוזר אלי.
