מדינה באקסטרים

מדינה באקסטרים(טליק)

החודש האחרון זימן לנו שרשרת טראגית של תאונות מטיילים ביניהם אסון הראפטינג בפרו, ומפולת השלגים בהימלאיה.  האירועים המרים האלה מעלים על סדר היום שאלות שמתעסקות באחריות ההורים וביכולת שלהם להגיד 'לא' לחבר'ה הצעירים.  אין אבא או אימא שלא התייסרו במחשבה כיצד לשמור על הילדים ולהוציא להם מהראש את הג'וק הזה של טיולי האקסטרים. אני לא בנוי לדאגות.  הן מחלישות אותי וגורמות לי לדפיקות לב ובגילי זה עלול להיות מסוכן. אחרי 20 שנה של אבהות הגעתי למסקנה שאני חייב את הבנות שלי בהישג יד, ואני לא מתכוון להתנצל על כך.   השאלה הגדולה היא איך אנחנו, בתור הורים אחראים שאוהבים את ילדינו  ואוהבים לישון בשקט בלילה, מצליחים לחבר בין שתי האהבות האלה .

אני מעדיף לקבל טלפון מהבת שלי בנוסח ״נתקעתי בלי כסף ברחוב הברזל״  מאשר  ״ אל תגיד לאימא אבל האוטובוס שלנו נתקע בלי דלק בדרך המוות בבוליביה. ". גם "בוא תיקח אותי הביתה, הנהג התורן שלנו מתודלק חבל על הזמן " שנשמע ברגע הראשון כמו קטסטרופה, עדיף מ"אבא אני בדרך לדלהי  והנהג עושה מדיטציה בעיניים עצומות".

צריך גם להבין שהאקסטרים הזה לא מתאים לכל אחד. אני יכול להעיד על עצמי שגם כשהייתי בן עשרים לא היה את הדחף לנסוע למקומות שאין בהם שירות חדרים, כספומט או מים חמים. אני ואקסטרים פשוט לא הולכים ביחד. לא טיפוס הרים , לא צניחה חופשית, לא רפטינג ולא אוטובוס עם נהג שיכור, עושים לי את זה . אני כזה נקניק שאני מרגיש מאוים גם מחוויות הרבה פחות קיצוניות כמו  לאכול פטריות בגואה, לבלות חודש באשראם, או סתם ללבוש גלאביה . אני נכנס לחרדה אפילו מטאנטרה  סקס , אז לטפס על האוורסט? בלונה פארק לא תמצאו אותי על האנקונדה וגם לא על אונית הפיראטים. גילוי נאות: בפעם האחרונה שביליתי על ספינת הפיראטים זה היה עם הבת שלי וחברות שלה לפני כמה שנים. עליתי  אחרי שאכלתי נקניקייה וקולה, בוא נאמר שכל הבנות שהיו עדות לאירוע הזה ניתקו אתנו קשר. מה שקרה על הספינה הזאת היה גרוע כמעט כמו מה שקרה על המרמרה.

לא יודע מה לא עשינו נכון, אבל הילדים החמודים שלנו מרגישים שהם חייבים לעשות משהו קיצוני אחרי הצבא. טיול התנועה מים לים, בחינות המיצ"ב, בחינות הבגרות, המריבות בבית, וגולת הכותרת שלוש שנים בצבא ההגנה לישראל, כולל  גיחות לעזה ולבנון, לא עשו עליהם רושם. לפני הפסיכומטרי ולפני שמתחילים עם החיים האמיתיים, הם רוצים מנה של אדרנלין, אוויר דליל ומנה גדושה של נופים מטורפים.

אני לא בטוח שמה שאני מציע כאן יעבוד אבל שווה לנסות. אולי המילקי בברלין זול יותר, וגם הדירות והמכוניות, אבל בכל הקשור לאקסטרים יש לנו מענה ראוי. כל מה שצריך זה לשבת עם הילדים ולשכנע אותם לבטל את כרטיס הטיסה ולהישאר פה.  למשל:

טיפוס הרים.  בחרמון הייתם? סעו לשם בשבת,  בשבוע היחיד שיש שלג.  הפקק בדרך למעלה לא פחות מסוכן מהקלימנג׳ארו, וכשתגיעו למעלה תרגישו חוסר בחמצן . אם לא מהגובה אז בגלל מחיר הכניסה. אם אתם בקטע של חמצן דליל אני ממליץ שתבקרו גם במשרדי הביטוח הלאומי. לא תאמינו כמה התור התארך שם בשנים האחרונות. עוד ועוד אנשים מצטרפים כל חודש, והאוויר באולם הקטן דחוס ומועט.

מסלול המוות בבוליביה.  נהיגה מטורפת במסלול עוצר נשימה יש לנו גם בארץ.  סעו ליישובי הבדואים בנגב ותיווכחו. מרוצי מכוניות לא חוקיים, נהיגה פרועה, מהירות מופרזת, כל זה ועוד יותר מחכים לכם רק עשר דקות מערד. גם נסיון למצוא מקום למנגל ביום העצמאות יכול להיות חוויה מעלת דופק. אם אתה נהנה מתחושת הסכנה ואין לך גם בעיה לחטוף מטקה בראש- הפארק הציבורי הוא המקום בשבילך

ראפטינג בנהר שוצף –  סעו לסחנה או לחורשת טל, וחכו לילדים שקופצים עליכם מהסלעים שלמעלה היישר על הראש. מי שמחפש חוויה רטובה  יכול גם סתם לנסוע במכונית באיילון ביום גשם. גם השנה טוענים יודעי דבר שהאילון יוצף מה שאומר שברי המזל שבינינו יזכו לראות צונאמי מקרוב. אם אתם בעניין של אתגר קבוצתי הלהיט האחרון הוא נסיעה ברכבת הקלה בירושלים. מתחילים במערב העיר בנסיעה שקטה, לקראת הכניסה למזרח העיר המתח עולה, ומקנחים במטר אבנים שחותם את האירוע.

מפגש מרתק עם תרבויות זרות : צאו למועדון ותתגרו בערסים שיכורים. מילה או שתיים לא במקום ואתה גומר במיון. גם הזמנת בעל מיקצוע או נסיון להתנתק מחברה סלולרית חברת לווין או כבלים, תספק לכם אפקט של זיעה קרה , פה יבש ודופק גבוה. צריך רק ליפול על הטלפנית הנכונה ולנסות לשנות את התנאים עליהם חתמת ואתה מסודר.אם חשוב לכם לנסוע למקומות אקזוטיים סעו לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. שם תקבלו גם את אפריקה וגם את סין במרוכז ואחרי זה תוכלו לחזור לישון בבית.

גלישה ממצוקים: המליצו לילדכם להתנסות בחיים עצמאיים ולעבור לגור לבד. זו תהיה בהחלט גלישה מגובה רב. הציעו לילד שישלם שכר דירה, יקנה בסופר על חשבונו, יעשה כביסה וינקה לבד את הדירה. ביציאה מבית ההורים יש תחושה חזקה של התרוממות רוח המתחלפת אחרי שבוע בנחיתה קשה למציאות.

פגישה בלתי צפויה: למי שמחפש "ללכת על הקצה" מומלץ דיון במס הכנסה. גם כאן מחכים לך כמה ימים טובים של אי שקט לפני , עליית אדרנלין תוך כדי  ותחושה חזקה של סיפוק כשזה מאחורך. המלצה נוספת היא הצטרפות לטיול רווי הסכנות של בוגי יעלון בארצות הברית. אתה בטוח שתפגוש אנשים ובסוף אתה לא פוגש אף אחד. מפחיד.

טיול נעים ובטוח.