לא הועילו האזהרות של חברינו הרופאים וההפחדות שניסיתי לשגר בעצמי לעברה של אמי (בת 92 בדצמבר) – בשבוע שעבר באמצע הלילה היא החליטה לצאת ממיטתה באופן עצמאי לסיור לילי לארון התרופות, ואז נפלה ושברה עצם חשובה.
האירוע התגלגל לניתוח שכלל פטיש ומסמר עשר, שחיבר את החלקים בחזרה, ואשפוז באורתופדית א׳, המכונה בפי העם "מחלקת מועדים ומחליקים״, או בקיצור, ״הנגרייה״. המשותף לרוב המאושפזים שם הוא השימוש החוזר במשפט ״איזו שטות מטופשת עשיתי״. רובם החליקו באמבטיה, מעדו בגינה או נפלו בירידה מהאוטובוס, ושברו איבר.
ב״נגרייה״ מחברים במיומנות את החלקים בחזרה, והמטופלים חוזרים משם כמו חדשים, או לפחות כמו רהיטי וינטג' ששופצו ביד אמן. כשמדברים עם המאושפזים מגלים שלל סיפורים מרתקים, אבל את המקום הראשון במצעד סיפורי הנפילות המיותרות תופסת הגברת שהלכה להקרנה חגיגית של סרט בקולנוע לב. האירוע כלל גם כיבוד, ובדרכה לעבר הגזרים החתוכים
מאייר טליק לזר
היא נדחפה בפראות על ידי אורחת אחרת, שחשקה בבורקס תרד – נפלה, שברה את הירך וסיימה את סרט הבורקס הזה באורתופדית א'. מה שנקרא, נפלה בעת מילוי צלחתה.
החולים במחלקה מסתובבים במסדרונות עם גבס, תחבושות והליכונים ומנסים לשחזר את מה שהיה טריוויאלי כל כך רק יומיים לפני כן – הליכה או חיוג בטלפון.
כשמסתובבים שם, מבינים שהחלקה באמבטיה או נפילה משמעותית אחרת הן עניין בלתי נמנע, וזו בסך הכל שאלה של זמן ושל קרמיקה רטובה עד שזה יקרה לכולנו. מכיוון שאני מתקרב לגיל המסוכן, ניצלתי את הזמן כדי להתכונן לבאות ולהתאמן בהליכה עם הליכון. שקלתי גם לקחת את אחד מכיסאות הגלגלים שמפוזרים במחלקה לסיבוב ניסיון, אבל פחדתי שיש עליו איתוראן, ושאני אגלה שמתנהל אחריי מרדף בהשתתפות שלוש ניידות טיפול נמרץ.
בניגוד למצב בסדרות בתי החולים, במציאות רוב הרופאים לא נראים כמו ג'ורג' קלוני, והרופאות הן לא ממש מרדית' גריי. גם ביחס למחלקות אחרות, אורתופדית היא לא המחלקה הכי סקסית בבית החולים. בואו נגיד שאני לא רואה ערוץ טלוויזיה שמנסה לשחזר שם את ההצלחה של "בייבי בום" עם תוכנית ריאליטי על קשישים שנפלו במקלחת, "אמבטיה בום".
הרופאים והאחיות במחלקה עובדים קשה ובמסירות, למרות שכנראה לא ייכנסו לרשימת 100 המרוויחים הגדולים במשק. ועדיין, אף שבית החולים מציע לינה, שלוש ארוחות ביום ומבחר טיפולים, קשה להגיד שמדובר באתר נופש שמומלץ להעביר בו חופשה.
מכיוון ששהות בבית חולים היא חוויה מאתגרת והרפתקנית ששמה בכיס כל אתר טיולים בעולם, הגיע הזמן שגם אליה תגיעו מוכנים. לכן, אחרי שבוע בערבות בית החולים, אני מתנדב להגיש לכם את מדריך ניצני לבתי חולים, חלק א': אורתופדית א'.
להכיר מישהו
למרות שלא מדובר בחופשה, גם כאן בטוח הישראלי שרוצים לדפוק אותו, לא מקבל שום דבר כפשוטו, וכמו בנופש ביוון, עסוק באיך לא לצאת פראייר, לשדרג את הסיטואציה ולשפר עמדות. עם הגיעו לבית החולים ינסו קרובי המשפחה של החולה להיזכר את מי הוא מכיר בבית החולים כדי להשיג את הרופא הכי טוב (אז מה אם ההוא מנתח מוח, ולו יש שבר ברגל), או לפחות לקבל את המיטה ליד החלון.
למי שעובד בשיטות קונבנציונליות יותר, חשוב להזכיר שהאחות, הסטאז׳ר, הרופא התורן ואפילו הסניטר הם האלוהים שלך לימים הקרובים, ואתה תעשה הכל כדי שהם יבינו שהמאושפז שלך מקורב למלכת אנגליה. כדי להבטיח שייתנו לו יחס מושלם, תהיה מוכן לוותר על כל שארית פאסון, להתחנף ולהישבע שמייד אחרי שהמטופל יחזור לאיתנו, תארגן להם כרטיסים להופעה משותפת של עומר אדם, שלמה ארצי ומייקל ג'קסון.
קח מקל, קח תרמיל
בניגוד לטיולים, כאן לא היה זמן להתכונן להרפתקה מראש, כך שבמקום מזוודות שנארזו בקפידה, כולם מסתובבים כמו פליטים שנאלצו לצאת מהבית בן־לילה, וכל חפציהם נמצאים בשקיות של הסופר. בהמשך הם גם ירעישו ויעירו את כל יושבי החדר כשיחליטו לעשות סדר בארונית.
מכיוון שאתה לא ממש יודע לכמה זמן נתקעת כאן, בכל חזרה הביתה לצורך מקלחת והצטיידות תביא איתך עוד שמיכות, מגבות, מטליות, סכו"ם, אוזניות, לפטופ וכל מה שאפשר. אחרי שבועיים סביר שמרבית הבית שלך, כולל הכיריים החשמליות, כבר יהיה ליד המיטה של יקירך בבית החולים. זה כמובן הרגע שבו יגידו לך שהוא משוחרר, ואתה תשקול להזמין חברת הובלות כדי להחזיר הכל הביתה.
למרות שבבית החולים יש ציוד מתוחכם במאות מיליוני שקלים, בחדרי ההמתנה תמצא עשרות אנשים עם סלולרי מתגודדים מול עמדת הטענה בודדת. אני תמיד מפחד שבלהט הרצון לטעון, מישהו יוציא תקע חשמלי של מכונת הנשמה.
נוהל שכן
חדרים בבתי חולים הם עניין צפוף, וגם אם אתה פרופסור שיבא בכבודו ובעצמו, תמיד יהיה לך שכן לחדר. בית החולים אינו מבדיל בין עשיר לעני, ולכן קבלן עשיר יכול למצוא את עצמו חולק חדר עם פועל סיני, שבדיוק נפל ממנוף באתר הבנייה ששייך לו עצמו.
היחסים עם השכן לחדר הם עניין מורכב ומלא חשדנות, ולמרות שמדובר במערכת יחסים קצרה, היא עשויה להיות משמעותית במיוחד בחייכם. יש הטוענים שזהות שכנכם לחדר בבית החולים חשובה לא פחות מזו של האישה שאיתה בחרתם להתחתן. אם נפלת על נחרן, רעשן שמיילל כל הלילה שכואב לו, מישהו עם הרבה מבקרים או אכלן ביסלי – אתה בצרות.
לא מדברים על זה בקול רם, אבל כמו בכלא ובצבא גם בבית החולים יש חשיבות עצומה לפז״ם ולשאלה מי הגיע ראשון לחדר. הפז"מניק של החדר יקבע את הכללים בנוגע לחלון ולמזגן, ואם יש בחדר כורסה שנשכבת אחורה, היא תמיד תהיה שמורה למלוויו של המאושפז הוותיק. מובן שאם תישאר שם מספיק זמן, גם אתה תהפוך מתישהו לפז"מניק, אבל לא מומלץ לתת לזה להשפיע על המוטיבציה להבריא.
השכנוּת בחדר תחשוף אותך לסיפורים, לסכסוכים משפחתיים ולסודות שלא בטוח שאתה רוצה לשמוע. נצל את הסיטואציה, ואחרי שכולם הלכו, זרוק לשכן הערות מסכסכות בסגנון "הבן הצעיר שלך עשה פרצופים כאילו הוא זה שנפצע", או "נראה לך שזה הגיסה בישלה? היא קנתה למטה במקדונלד'ס והעבירה לסיר". זה יוביל לריבים משפחתיים ולפחות אורחים בימים הבאים.
קולינריה
רוב האנשים לא מתים על האוכל בבית חולים. זו כנראה הסיבה שערוצי הטלוויזיה נמנעו עד היום מלהפיק תוכניות בישול בבתי חולים, ושבצמוד לבתי החולים יש קניונים רחבי ידיים עם שלל בתי קפה ומסעדות. רק שם תוכל לראות אנשים עושים שופינג וקונים בגדים כשהם לבושים בחלוק פרחוני פתוח מאחור ומחזיקים עמוד אינפוזיה על גלגלים.
מקום לדאגה
בית חולים הוא מקום צפוף עם מחסור חמור במיטות. ועדיין, בכל ערב ובשבתות מתפנים השטחים הציבוריים הענקיים עם התקרות הגבוהות שמחוץ למחלקות, ואפשר רק להצטער שהם לא משמשים לקהילות שיכולות לפרוח כאן. למשל – הומלסים, שיקבלו קורת גג ואוכל למכביר; או חובבי סקטבורד, הוברבורד וקורקינטים חשמליים, שיוכלו ליהנות מהמרחבים הפתוחים לנסיעה משוחררת, וגם להתאשפז במקום אחרי הפציעה. √
