הפריימריסט – איור טליק לזר
הכל התחיל כשאישתי אמרה לי שאני חייב לעשות משהו עם החיים שלי. האמת צודקת. החיים שלי משעממים, הקריירה שלי תקועה, המעמד החברתי שלי מתנדנד, הכסף שאני מביא הביתה בסוף החודש לא מספיק לחצי חודש, ולצערי גם לא נפגשתי מעולם עם פאינה קירשנבאום. לא שזה היה פותר לי את הבעיות כן, אבל אולי היה משפר במשהו.
ואז הודיעו על הקדמת הבחירות. הרגשתי שזה כנראה אות משמים והודעתי לאשתי שזו ההזדמנות, אני פונה לחיים הפוליטיים ומתמודד לפריימריס, יהיה מה שיהיה. אישתי נתנה לי גיבוי מלא ואמרה שיהיה מה שיהיה, יעלה כמה שיעלה , העיקר שיקרה מה שיקרה ויקרה איתי כבר משהו. בשבת בזמן שצפיתי ב 'מרוץ למליון' ניסיתי על דרך האלימנציה להבין מה הייעוד שלי, מי אני, מה אני ומה אני לא. אני לא שמאל וגם לא ימין, אני לא יונה ולא נץ, לא עורב ולא טווס. אישתי אומרת שאני בעיקר בולבול. אין לי אידיאולוגיה סדורה אבל מצד שני למי מהמתמודדים לפריימריס יש ? אידיאולוגיה זה משהו שנבנה אחרי הבחירות, בזמן שאתה יושב באוטו בדרך מתל אביב לירושלים.
תכל'ס אני לא בן גוריון ולא מנחם בגין, אני אפילו לא ציפי חוטובלי, אבל אני יודע שאנשים מחפשים מנהיג עם חזון. נכון שאין לי חזון כרגע אבל יש לי חודש לאלתר משהו ויש מספיק יועצים פוליטיים שיכולים לעזור. החלטתי לגייס יועץ תדמית והתלבטתי בין שלושה: אדלר רהב וארד. דני רהב (אין קשר לרני רהב) יואל ארד (שינה את שמו מאורדון) ורפי אדלר (יש מצב שהוא משלישית אדלר אבל לא קשור לראובן).
בחרתי ביואל ארד כי הוא עשה רושם מקצועי וכי הצעתו הייתה הכי זולה. בהמלצתו גייסתי גם יועץ פוליטי, יועץ שיווקי יועץ פרסומי ומעצב שיער. היועץ הפוליטי קבע שבעקבות קמפיין הקידוש של' שישי ישראלי', אני חייב לקרוץ גם למגזר המסורתי, לכן אני חייב למצוא איזה רב שיתן לי תעודת כשרות וברכה. חיפשתי בזאפ ב win win ויד 2 אבל כל הרבנים המשפיעים כבר סגרו עם מועמדים אחרים.
אמרתי לארד שאני אוהב את הכיוון של הביטחוניסט. מעיל רוח יושב עלי טוב ואני גם אוהב טיולי ג'יפים, אבל יואל טען שזה עשוי להיות בעיה למי שהשתחרר בדרגת סמל אחרי שירות רווי סכנות (נדקרתי מנעץ!) בשלישות הראשית. בעשירייה הראשונה של הרשימה יש מקום משוריין לנשים ובעשירייה השניה שמור מקום לצעירים ובני מיעוטים. הצעתי שארוץ בתור טראנסג׳נדר בדואי צעיר . ככה אני יכול לקבל גם שריון משולש של אישה, צעיר ובן מיעוטים ולזכות גם בתמיכה של הקהילה הלה״טבית. הצוות לא התלהב ואמר שאני מתפזר וחייבים פוקוס.
היועץ האסטרטגי בא ביציאה מדהימה- שאני ארוץ כמועמד איזורי. הסברתי לו שמעמדי האזורי בקרשים , ועם כל הצער שבדבר, הכי רחוק שהגעתיהיה להבחר לגיזבר ועד ההורים של כיתה ד' 3 וגם אז נחשדתי במעילה. יועץ התקשורת החליט שנעשה סקר כדי להבין מה הציבור באמת רוצה. אז ככה: הציבור הישראלי מעוניין בשלום עם הערבים אבל ללא ויתורים ובטח לא כואבים. ז'תומרת ויתורים ברמה של "איי" אבל לא של "אאוץ׳!!!. לציבור נמאס מיוקר המחיה ומהטייקונים, הוא מעוניין לנסוע לחו"ל פעמיים בשנה, כשפעם אחת לפחות היא בחברת Low cost. הצעירים הישראלים רוצים לרכוש דירה של שלושה חדרים במחיר של שניים ואלה שבבעלותם כבר דירה אחת, רוצים לרכוש עוד אחת אבל במחיר סביר. הישראלי הממוצע חרד מהמצב הכלכלי ומהפערים החברתיים, מודאג מדו"ח העוני והשחיתות ויצביע למועמד שנתפס כנקי כפיים, אמין, כריזמטי, חזק, קשוח, שיודע אנגלית על בוריה, ושייצג אותנו בכבוד בעולם. בקיצור כל מה שאני לא.
אמרתי לצוות שכדאי להכין רשימה של ג׳ובים שאפשר מה להבטיח לחברי המרכז, אבל הם אמרו ששבועיים לפני הפריימריז, כל הג׳ובים הטובים כבר תפוסים. בלית ברירה החלטנו לתת פוש חזק על הסביבה הקרובה. הילדים מקובלים מאוד בצופים ואישתי פופולרית בפילאטיס ובחוג הזומבה. הזמנו בלונים, סטיקרים, עלונים ושלטים עם הסלוגן ״מוש נותן בראש״ והוצאנו את המתנדבים למשימות. אגב הסיסמה "מוש נותן בראש" היא רעיון שלי. המטרה היתה למצוא משפט שהוא גם סלנג , גם רומז שאני בחור עם ראש, וגם אחד שיודע להיות אגרסיבי כשצריך. הבלונים והסטיקרים עשו ת'עבודה כי בשמונה בבוקר כבר צילצלו מהרדיו האזורי והתלוננו שאנשים לא הגיעו לעבודה כי הם היו צריכים להתעסק עם הבלונים והסטיקרים. שמרתי על קור רוח ועניתי שלהתעסק בשטויות כאלה בשעה כזו גורלית לעם ולמדינה, זה קטנוני ולא רציני, ומיד טענתי שדבריי הוצאו מהקשרם.
בערב דילגתי בין ארבע-חמש בר מצוות של פעילים, וקפצתי לכמה חוגי בית זריזים. אכלתי ספינג׳ במזכרת בתיה, עוגת שמרים במושב שורש ,מלאווח בראש העין, ומקלובה באבו גוש. עשיתי סלפי עם אנשים שאני לא מכיר והתקבלתי בקריאות ״הו-הא לא לחשוש , רק מושון ייתן בראש". רגע לפני הבחירות גיליתי לצערי שאני מופיע בחלק מרשימות החיסול במפלגה. בתגובה מיניתי קבלני קולות במגזר הערבי וסגרתי דיל עם המועמד הרוסי לאוניד קוסייב . במאמץ אחרון העלתי בטוויטר תמונה שלי עם דגל בחצר של בית כנסת בשדרות רוטשילד בתל אביב, בתקווה לקבל קולות גם מההיפסטרים גם מדתיים וגם מנאמני הר הבית. רביב דרוקר כתב שאני התקווה החדשה אבל לא ברור של מי, ואתמול הצלחתי לעלות לדקה וחצי לשידור ברשת ב' ולהגיד שאני בא מהעם ומייצג את העם. הבוקר שוב יצאתי עם הפעילים לתלות בלונים על מכוניות, וברגע האחרון דחפתי גם איזו ברית מילה בצהרים.
זהו. עשיתי כל מה שיכולתי למען עם ישראל ועכשיו הבוחר יגיד את דברו.
למי שלא מכיר – שיר שכתבנו לפני עשרים וכמה שנים
