משחק מכור – טליק לזר
אחרי טיול של כמה ימים באיטליה התגלתה אצלי תוספת משקל של כמה קילוגרמים, שהתווספה לתוספות הקודמות, שגם הן אפיינו מישהו שמגזים בארוחה עם התוספות. שקלתי את צעדיי בחשש. האם עדיף לחיות עד 120 בריא, רזה ורעב, תוך כדי מאבק יומיומי ביצר, או להבין שמה שחשוב זה לא כמות השנים, אלא איכות הפחמימות, ולהעביר חיים קצרים ורחבים יותר עם רמת כולסטרול של כבד אווז, קפה בוורידים וריאות עם יותר עשן מאשר בקרבורטור של משאית מהשטחים.
המאבק במשקל הוא חלק משיגרת חיי זה יותר מ־30 שנה. אני יודע שאני צריך לאכול פחות, לעזוב את המתוקים, הבצקים והפיתות עם החומוס ולהגביר פעילות אירובית. אני גם יודע שהבריחה לאזור העישון בשביל סיגריה או שתיים, רק כדי לדכא את הרעב, הובילה לתוצאות מיידיות – במקום להיות מכור לאוכל הפכתי מכור לאוכל ולסיגריות.
אחרי שנוספה לכך גם התמכרות לקפה – מה שווה הסיגריה אם לא מלווים אותה באספרסו – הפכתי לאולסי פרי של לחץ הדם. כדי להוריד אותו, הרופאים נתנו לי תרופות שאחת מתופעות הלוואי שלהן היתה אכילת יתר. אז מה עשינו כאן? מה עוד שבשביל גמילה מעישון המציאו את הסיגריה האלקטרונית, אבל בשביל אנשים כמוני לא פיתחו שניצל אלקטרוני.
חברים הציעו לי לטפל בהתמכרויות באמצעות פעילות ספורטיבית. אלא שהם עצמם היו מהמכורים לספורט, שמתחילים כל יום בריצת מרתון ומסיימים אותו עם כאבים בקרסול. כדי להתמודד עם נזקי ההתמכרות לטריאתלון, אחד מהם התמכר למשככי כאבים. שלא לדבר על הסכנה שאם תרבה בספורט תיראה טוב יותר, נשים ירוצו אחריך, ואז תתמכר למין.
שלא לדבר על כך שבמדינה קטנה כמו שלנו, אין מספיק מקום לאנשים גדולים
לאחרונה צפיתי בתוכנית טלוויזיה חדשה בשם ״ההחלטה״, שבה סיפר גבר, שכל חייו היה רב־משקל, על המטוס שבו לא נמצאה חגורה שמספיקה למידותיו, ומסיבה זו עוכבה המראתו. שכנו למושב הטיח בו ״בגלל שאתה שמן לא אגיע ליעדי״. כמה ימים אחר כך התחיל הגבר ללכת לטייל עם כלב שאימץ, והוריד 50 קילו.
שקלתי לאמץ כלב ולהתמכר לטיולים איתו, אבל מי מבטיח לי שלא אצטרך להתמודד עם האובססיה ההתמכרותית שלו להשתין לי כל בוקר על הפסנתר? מה שכן – אין ספק שעלבון ובושה הם תחושות אפקטיביות לשינוי בחיים. אולי גם אני צריך לנסות דיאטת העלבות. לא שאשתי לא מנסה להפעיל עלי שיטות כאלו, אבל ממנה אני כבר מחוסן. אולי הגיע הזמן לשכור מעליב אישי, שבכל בוקר ישפיל אותי במקומות פומביים על רקע משקלי.
התייעצתי עם ידידת המשפחה שולה, שמתמחה באובססיות ובהתמכרויות. היא הסבירה לי איך ליצור איזון נכון בין ספורט, תזונה ואכילה, ולהתגבר על החולשות הפסיכולוגיות שלנו. בערב אשתי סיפרה לי ששולה עצמה היא מכורה כבדה לשופינג, ובפרט לתיקים של פראדה בכיכר המדינה, התמכרות שהתחילה כשהיא גילתה שבעלה מכור למין ומממש את ההתמכרות גם כשהיא לא בסביבה עם נשים שמכורות לסיגריות שאחרי.
היטיב לתאר את הפלונטר ירון לונדון בשירו ״כולם חכמים כולם״, על מר רובינשטיין שאכל יותר מדי, וכדי לרדת במשקל התחיל לעשן, קיבל סרטן ובסוף אכל את הרופא. בשיר מוזכרים גם בתי הספר, שמלמדים אותנו לא לסמוך על המזל, אבל נבנים בכספי מפעל הפיס.
יש גם זכייני טלוויזיה שמספקים ערוץ מיוחד למכורים ל"אח הגדול" ומפתים אותם עם חומר חזק במיוחד, כמו שרון גל. במזרח הרחוק יש בני נוער שהתמכרו למשחקי מחשב אונליין ולא מסכימים להתנתק מהם; הם אוכלים, שותים וישנים ליד המחשב, וגם שמים חיתולים כדי שלא יצטרכו לקום לשירותים. אצלנו, לבני הנוער שמכורים לצה"ל ולצופים אנחנו קוראים בחיבה מורעלים.
חלקנו מכורים לפייסבוק ובגלל זה לא הולכים לעבודה, או שהולכים ומעבירים את היום בצפייה בסרטונים של תוכי נוסע על סקטבורד. האומללים ביותר הם אלה שמכורים לכמה דברים במקביל: גם מתוקים וגם קרדשיאנז, גם קניות וגם ניקיון. יש גם שילובים שממש לא עובדים טוב: למשל, ספורט וסיגריות, רכיבה על אופניים ואלכוהול, או כושר ופייסבוק (אלא אם כן מצאתם הליכון או אופניים שעליהם מותקן טאבלט).
לצד המתמכרים תמצאו את מי שקוטפים את פירות ההתמכרות ויעשו הכל כדי שהמתמכרים לא ייגמלו. המכורים לטיפה המרה מפרנסים את הברים, את רשתות היין ואת יצרני שקיות ההקאה. המכורים לקניות מסייעים לשגשוגם של ערוץ הקניות, הסוחרים והקניונים; המכורים לאוכל מחזיקים על גבם הרחב מדי את ענף המסעדות, המעדניות, הפיצריות, החומוסיות ושאר דילרים של כולסטרול. והמכורים לניתוחים פלסטיים ולבוטוקס מכלכלים מגזר שלם של אנשים שתמיד יגידו להם ש״זה בסדר גמור, תמשיך ככה, רק עוד שלושה ניתוחים ותיראה כמו בר רפאלי. בינתיים אתה דומה לאבא שלה, אבל אל ייאוש".
גם המדינה היא חלק מהקנוניה. היא מרוויחה מצוין ממיסוי על סיגריות ואלכוהול, ואין לה שום עניין אמיתי שניגמל גם מהשופינג (טוב שעדיין לא הטילו מס על מין, ובראשי תיבות – מע"מ).
אם באמת רוצים להילחם בהתמכרויות, אני מציע שהממשלה תקים את משרד הגמילה, שייקח את העיסוק בתחום לרמה אחרת.
אם, למשל, אוכל הוא התמכרות והשמנה היא משהו שהורג לא פחות אנשים מתאונות דרכים (שלא לדבר על כך שבמדינה קטנה כמו שלנו, אין מספיק מקום לאנשים גדולים) – הגיע הזמן להתייחס לנושא בהתאם. שוטרים יעצרו אנשים שיסתובבו ברחוב עם לאפות ואחוז כולסטרול בדם מעל המותר, יחלקו דו"חות על מתיקות מופרזת בקפה וישלחו את העבריינים לקורס אכילה מונעת. ישראל כץ, שהוא בעל רקורד מרשים של הרזיה, בהחלט מתאים לתפקיד השר לענייני דחיית סיפוקים. רק שלא יתמכר לעבודה הזאת. √
