מתי תתבגרו כבר?

עושים שיעורים או ילדים?

הביחד של החגים והמשפחתיות הצפופה יכולים להיות כיף גדול, אבל גם סיר לחץ מבעבע, וכשהר הגעש הזה מתפרץ הוא עלול לגרום לרעשי משנה. קחו אותי למשל, הפסח הזה היה בשבילי שיעור בהתבגרות וקשה לומר שהגעתי אליו מוכן. אני לא רוצה לפרט. אני רק מוכן לומר שהיה קשה. הייתה מריבה, היו צעקות והייתה טריקת דלת שאחריה ישבתי עם עצמי וחשבתי לאן ממשיכים מפה.

בגיל הרך מצמידים להתנהגות פרועה את המושג terrible 2 . הילד לוקה בהתקפות זעם, בודק גבולות, משתולל, צועק אבל מרגיעים אותך שזה אמור לעבור בגיל שלוש. עם השנים אתה קולט שעבדו עליך, ויש גם terrible 4  ו 6 terrible  ויש הורים שסובלים כל החיים מילד שהוא פשוט טריבל. כשהם מגיעים לגיל 16  אתה מבין שכל זה היה הפרומו לדבר האמיתי. כשהם היו קטנים די היה בנביחה קטנה או ארטיק טוטי פרוטי כדי להחזיר אותם למסלול, אבל בגיל ההתבגרות הכל מתפוצץ כמו חצ׳קון.

המשותף להורי מתבגרים הוא המבוכה ונקיפות המצפון. רובנו לא בוגרי מכון אדלר, בקושי ראינו 'סופר נני', ואנחנו פועלים מתוך הגיון בריא במקרה הטוב ושליפות מהמותן במקרה הפחות טוב. צריך גם לזכור שאבא ואימא זה לא בדיוק ועד עובדי נמל אשדוד ולא תמיד הם מדברים בקול אחד.  כשהמתבגרת שלנו מאותתת לנו שכדאי שמישהו יציב לה גבולות ובתור האבא אני זה שנענה לאתגר, אישתי חושבת שאני קשה איתה. אבל אם אני מחליט לזרום עם הילדה כדי למנוע חיכוכים, היא טוענת כלפי שאני חלש ורכרוכי. דיברתי אתה אבל היא אומרת שאני עושה לה בדיוק את אותו דבר .

הורים רבים מספרים לי בנוסטלגיה על ילדים מתוקים שעד לא מזמן חייכו אליהם, התפנקו בחיקם והתבדחו עם הסביבה. היום הזאטוטים האלה מסתגרים בחדר לשעות ארוכות ויוצאים רק לגיחות מקרר קצרות. כששואלים אותם מה שלומם, הם עונים בנהמות לא ברורות. לפעמים הם כועסים עליך בלי סיבה וכדי להרגיע אותם אתה נותן להם את המפתח של האוטו.  אתה רוצה להיות הורה טוב , לא זעוף מדי אבל גם לא פראייר מוחלט, אז אתה מנסה להיות יותר מעורב. אבל יוזמת ההתקרבות שלך לא נענית בשיתוף פעולה ובלית ברירה אתה מתחיל לבלוש.  מציץ להם בטלפון, מנחש את הסיסמה בפייסבוק, מצותת לשיחות. אתה עומד מחוץ לחדר ומנסה לברר  אם הם מכינים שיעורים בהיסטוריה , מגלגלים ג'וינט ,ישנים, רואים טלויזיה ,עושים לך נכד עם החבר, או צוברים שעות התמחות באתר הפורנו האהוב עליהם. לעתים הם מדברים לא יפה. נכנסים ויוצאים כאילו אתה אוויר וחוזרים הביתה בשעות בהן הלחם יוצא חם במאפיות. יש ימים שהחדר שלהם נראה כאילו עבר בו הוריקן, ויש ימים שהוא נראה כמו מחסן בגדים לנזקקים . הם שואבים ממך מזומנים כאילו אתה מצאת גז ולא יצחק תשובה, ומתנהגים בפזרנות כאילו התחתנת עם רקפת רוסק עמינח ולא עם אימא שלהם. במאמר שקראתי פעם נכתב שאם אתה רוצה להבין מה עובר בראשו של מתבגר אתה צריך להציץ בחדר שלו.הבלגן בחדר מייצג את  המחשבות תשוקות הדאגות והלחצים בראשו. ניסיתי להבין מה קורה בראש של הטינאייג'רית שלי ומה שהבנתי זה  שיש לה בראש מיטה  ארון וטלוויזיה, ועל כל אחד מהם מונחת ערימה ענקית של ג'ינסים, חולצות, ספרים ותיקים. אני לא יודע מה זה אומר אני רק יודע שלא אני האיש שיסדר את הברדק הזה, גם אם אצטרך לריב אתה על זה עד הלילה. תודה לאל שאין לי יותר שערות לתלוש.

בין שלל הקושיות שעלו בחג על כמה טרם קיבלתי תשובה. איך אתה משכנע את המתבגרת שלך לסדר את החדר,  איך אתה גורם לה להרים את הראש מהאייפון, מה עושים כשלפני האורחים היא אומרת ש״לא בא לה", וכיצד מגיבים כשהיא מרימה את הקול עלי? אם אני הייתי מדבר ככה לאבא שלי הייתי מקבל מבט מקפיא דם והלחי היתה כואבת לי רק מהאופציה לסטירה.  אבל כשאני הייתי נער עוד לא המציאו את המועצה לשלום הילד, ויצחק קדמן היה תיכוניסט שאולי גם שיגע את ההורים שלו.

השוט היחיד שעומד לרשותנו הוא להחרים את מוצרי החשמל החיוניים לקיומם, אייפון, אייפד, טאבלט, לאפטופ. לא חסר מה. אבל אז תבוא אשתך ותסביר לך שכשאתה לוקח לה את הנייד אתה בעיקר מעניש את עצמך, כי מאותו רגע אין לך מושג איפה היא. אתה יכול לאסור על המתבגר שלך לצאת מהבית, אבל מי אומר שהוא יישמע להוראה? אתה בנאדם עובד, יוצא בבוקר חוזר בערב, איך בכלל תאכוף את הצו? ולכמה זמן תקפה הגזירה? עד שיבקש סליחה? עד שיתגייס לצבא?  תמיד אפשר להקפיא את הסיוע הכלכלי, אבל אם לא תתן לה כסף איך היא תחזור הבייתה? האם בתור אבא תוכל לישון בשקט כשאתה לא יודע מי מחזיר אותה, מאיפה, וכמה וודקות הוא הוריד לפני וכמה קעקועים יש לו ?

אולי הבעיה אצלי.  אולי אני צריך בכלל להגיד תודה שהיא לא שיכורה ומסוממת, שהיא לא לובשת שחורים שומעת פאנק ונזרקת על ספסל בדיזינגוף.  שהיא קמה בבוקר והולכת לבית ספר ואת אחר הצהרים מבלה בצופים.  אחרי  הכל אני  זה שבניגוד לרצונה דחף אותה לשם בכיתה ד׳, ועכשיו ,כשהיא נמצאת שם ימים ולילות ונותנת את הנשמה בארגון פעולות ובהקמת מחנות, זה מכעיס אותי כי אולי עדיף  שהיא תלמד לבגרות. אולי האשמה בנו. על האויבים הגדולים הטלויזיה המחשב והסמארטפון,  אנחנו שילמנו,  וגם אנחנו בעצמינו רוב היום עם הראש בתוך המסכים, מנסים להבין מה העולם המשונה הזה רוצה מאיתנו, אז מה אנחנו רוצים מהילדים? אני מנסה לברר עם עצמי  מה יותר חשוב : שהיא תילמד עוד שעה תנ"ך ותהיה תלמידה סבירה, או שתתנסה בהדרכה של ילדים ותבין מה זה אחריות ומנהיגות? האמת כנראה נמצאת אי שם אבל אני עוד לא מצאתי אותה.

שני שירי מתבגרים קלאסיים:

צא מזה של אריק איינשטיין ז״ל   וילד מזדקן של כוורת סנדרסון ואולארצ׳יק יבדלו לחיים ארוכים.