טליק לזר – זה רק קעקוע חולף
או שאני לא איש של טרנדים או שאני ממש עצלן ופחדן. אחרת קשה לי להסביר איך הצלחתי עד היום לחמוק מכל השיגעונות שפוקדים אנשים סביבי עקב משברי גילי הארבעים והחמישים. לא הפכתי לפריק של כושר גופני ולא השתתפתי במרתון טבריה, בטריאתלון יקנעם, ב"איש הברזל" וב"נודניק הפלדה". לא קניתי אופני הרים עם טייץ במידה שלא היתה עולה על בתי בת ה־12. לא קניתי אופנוע הארלי דיווידסון, לא גידלתי זקן, לא שימרתי קוקו, לא עשיתי עגיל ולא הלחמתי פירסינג לגבה.
כדי להשלים את התמונה האפורה, גם לא עשיתי קעקוע. אני מודה שאף פעם לא בא לי על זה, גם לא כשהייתי צעיר ופרוע. ייתכן שזה קשור לכך שאני חלק ממה שמכונה "בני הדור השני", ואצלנו לקעקוע על היד יש קונוטציות פחות מגניבות. או שאני סתם רכיכה שמפחדת ממחטים ומאנשי מקצוע שנראים כמו צ'רלס מנסון.
למרות זאת, אי אפשר להתעלם מכך שעולם הקעקועים עבר לאחרונה טלטלה ושינוי. מעניין שמזוהה עם מלחים, אסירים ושאר מרעין בישין לא מקולחין, הפך הקעקוע לקישוט כלל־משפחתי שניתן למצוא על כל גוף, ללא הבדלי דת, גזע, גיל ושמפו. דולפין חמוד מבצבץ על כתפה של הפקידה בבנק, קופידון מציץ מהרגל של המורה הקוּלית לתושב"ע ופייה מעופפת על תחת של אינסטלטור כשהוא מתכופף להחליף סיפוֹן.
הניסיון להבין למה אנשים עושים קעקועים נשגב מבינתי. אני מניח שזה עוד סוג של ביטוי עצמי, שמאפשר לך להציג את עצמך לעולם באופן שונה מזה שחושבים עליך: עצמאי, לא פראייר, מורד. "דני הוא כבר לא סוכן הביטוח הממושקף והשמנמן מרמות השבים, עכשיו הוא הסוכן השמנמן מרמות השבים שיש לו קעקוע ביפנית על הזרוע". אגב, דני מספר שכתוב שם "קמיקזה", אבל לא מן הנמנע שהמקעקע חמד לו לצון וכתב לו "סשימי טונה".
האם עורכת הדין שעשתה קעקוע ב"פסיכו אמנות גוף" היתה מציגה את אותה פתיחוּת אם הרופא המיילד שלה היה נכנס לחדר הלידה עם מוהוק ירוק, וכשהיה מנסה להגיד "אפידורל" הלשון היתה מסתבכת לו בפירסינג?
ואיך תרגיש אם לרואה החשבון שלך, שבחרת בזכות העובדה שהיה מסודר, שקול והחננה של בית הספר, יצוץ פתאום קעקוע של צ'ה גווארה על הצוואר? האם הוא עדיין יגיש את הדו"ח השנתי שלך בזמן, או יחכה שיסתיימו ה־30 למותו של פידל?
אני מודה: יותר קל לי לקבל קעקוע של תוכי על עורפו של היפי מגודל שיער שסוחט מיץ טבעי בטיילת באילת או של מעסה טבעוני מראש פינה. נשמע לי הגיוני שמלח יקעקע על זרועו עוגן או תנין, אבל מה לזה וליועץ מס מכפר סבא, שהתנין היחיד שהוא פגש היה על חולצה של לקוסט? ואם כבר מורות מתעקשות על קעקוע – שילכו על עיניים בסגנון אייל גולן, שהרי להן באמת יש אותן בגב.
איזה מין מקצוע זה מקעקע? היכן לומדים את זה, בפקולטת כיכר דיזנגוף, מתחת לגשר? האם תואר בקעקועולוגיה מסמיך אותך גם כפירסינגאי, או שלזה נדרשת התמחות נפרדת של עוד שעתיים? האם המקעקע שתוקע בך יותר מחטים מכל האחיות שאי פעם נתנו לך חיסונים מחויב לכללי האתיקה הרפואית – או לכללים של אל הים פוסידון, שמתנוסס לו על הגב?
אני מקווה שהמקעקעים נהנים לפחות מיכולות אמנותיות. אחרת, לך תסביר ללקוחה מאוהבת שהקופידון שבחרה מהקטלוג יצא דומה יותר לקרפיון מהסופר.
יש כאלה שמקעקעים על גופם שמות של קרובי משפחה אהובים, אם כי קעקוע של שם האישה עלול להיות מסוכן. במקרה של גירושים, חלילה, תישאר תקוע עם השם של גרושתך לנצח, ותצטרך להתפלל שלאישה הבאה יהיו אותיות משותפות בשם, כדי שיהיה אפשר לקמבן משהו. אם התגרשת מדינה תצטרך למצוא איזו עדינה, או לצאת מהארון ולהתחתן עם דימה.
רבים אוהבים לקעקע משפטי מפתח אקזוטיים בשפות זרות, אבל לא פעם קרה שהתרגום בגוגל טרנסלייט לא ממש מדויק, ובמקום לכתוב על הכתף בלטינית "באתי, ראיתי, ניצחתי" יצא "בואו לראות שהתרחצתי".
הפחד הגדול של הורה כמוני הוא שאחד הילדים ירצה קעקוע. הדרך הטובה ביותר למנוע את העניין היא להקדים ולעשות קעקוע, בדיוק כמו שהדרך לגרום לילד לא לרצות לעשן היא לעשן בעצמך – מה שיבהיר לו שמדובר באקט אנטי־מגניב בעליל.
אבל עם כל הכבוד למטרה הנעלה, קשה לי לראות את עצמי שוכב במכון לא סטרילי, כשקעקועיסט עם פירסינג בפטמות גוהר מעלי. שלא לדבר על כך שלמרות שהגוף שלי מציע קנבס רחב במיוחד לאמן הקעקועים, גם עליו יהיה קשה להכניס את כל מילות השיר האהוב "טרמינל" של מאיר אריאל.
מכיוון שגופנו משנה צורה לאורך השנים, שלא לדבר על כל פעם שאנחנו יורדים ועולים במשקל, קיימת סכנה שגם מה שהיה דולפין קטן ועדין על חזה של גברת יהפוך עם השנים ללווייתן ענק ומעוות.
מצד שני, למה לחשוב שלילי? אני מציע לעוסקים במלאכה לרענן את התחום עם כמה קעקועים חדשים. את הקלישאות הישנות אפשר להחליף בדיוקנאות של דוד ביטן, בבלורית של טראמפ, בלוגו של איקאה, בפרטי הרכב שאתה מעוניין למכור או בברקוד שלך במע"מ. √
