פוסט אמת טליק לזר
בזמן האחרון אנחנו מגלים שהאמת היא עניין יחסי, ושאנחנו חיים בעידן המכונה ״פוסט־אמת״, ביטוי שהפך למילת השנה במילוני אוקספורד. מה זה בדיוק אומר? שמה שאנחנו קוראים בעיתוניםם או רואים בטלוויזיה ובאינטרנט הוא לא בהכרח נכון, ושהאמת אצל אחד היא שקר אצל אחר.האמת היא ששיקרנו אחד לשני הרבה לפני עידן הפוסט־אמת, השקרים היו כאן מאז ומעולם
כשדונלד טראמפ עוד היה איש נדל"ן ומה שיש לו על הראש עוד היה חמוס. האמת היא שהשקרים היו כאן מאז ומעולם, עוד כשאלוהים אמר לאברהם להעלות את יצחק על המנגל ורק אחרי כמה דקות אמר לו, ״סתם צחקתי איתך, יש קבב בצידנית".
לוח המודעות בעיתון הוא דוגמה מצוינת לשקרים המוסכמים על כולנו. אנחנו יודעים שכאשר כתוב במודעה ״מאזדה במצב מכני מעולה, מרופא״, מדובר בגרוטאה חלודה, ושהקשר היחיד לרפואה הוא שפעם נשפכה על הריפוד מנה מדוקטור שקשוקה.
כשכתוב ״דירה נדירה בתל אביב בצפון הישן והשקט, נוף לירוק״, הצפון אולי שקט, אך הדירה עצמה היא בצפון אבן גבירול, שם שקט במשך שעה ביום, בין ארבע לחמש בבוקר. הירוק היחיד שנשקף מהחלון הוא צפרדעי זבל שמשרתות חמישה בניינים ודוכן עוף צלוי, שממוקמים מתחת לחלון שלך.
"דירה בבן־גוריון, כחדשה" היא דירה שהיתה חדשה כשבן־גוריון עוד היה ראש הממשלה, וכשדירה מכונה ״מיוחדת״, הכוונה שנדרשה אדריכלית מאוד מיוחדת כדי להצליח לחלק דירת שני חדרים לארבע דירות חדר, בלי להוסיף אפילו בית שימוש אחד.
גם במסעדות מנסים להרשים אותנו. בתפריטים היצירתיים אפשר למצוא, למשל, "שקשוקה עם עגבנייה אדומה כמו הפועל שהשתזפה טופלס בשדה במנחמיה עד שהחליטה לעשות אהבה עם ארבע ביצים שנשבר להן". התיאורים הציוריים נועדו להסתיר את האמת התפלה, וכנראה שהדבר היחיד שמנסים להאכיל אותנו כאן זה לוקשים. אם בתפריט מופיע "מקדש ירקות אסיאתי עם נגיעות הייקו", כנראה שמדובר במלפפון מהערבה עם נגיעות תאילנדי שקטף אותו.
אין לי בעיה עם תיאורים יצירתיים, אבל אולי עדיף לספר דרכם את האמת. אפשר, למשל, לקרוא לצ'יפס "תפוח אדמה אופטימי שנחטף מהוריו ושודך עם שמן רותח בעודו צועק 'חם לי'״.
גם בחנויות ובספרים לא ממש נאמנים לאמת. "ביצי חופש" לא מעידות על כך שהתרנגולות למדו בבית ספר אנתרופוסופי ובאות מתי שמתחשק להן; אם כבר, "ביצי חופש" משמען שהלולן שמכר אותן עשה את זה במחיר כל כך טוב מבחינתו, שכבר חצי שנה הוא נמצא בחופש ומגרד ת'ביצים.
כל תינוק יודע שגם אתרי היכרויות הם בדיה מוחלטת, ושהתמונות מייצגות את המראה העכשווי של הצדדים בערך כמו תמונות של כיכר דיזנגוף מלפני חודשיים. אבל זה לא מפריע לנו להמשיך להאמין. הבחור אולי מציג את עצמו כאמיד ובעל חוש הומור, אבל אין לו גרוש על התחת, והדבר היחיד שמצחיק בו זה שהוא מצולם ליד מכונית מפוארת, שאם מתרכזים מגלים שהיא הבאטמוביל שנגזר מפוסטר של באטמן.
ה"אקדמאית הספונטנית" שהתכתבה איתו היתה עלולה להתבאס, רק שהמוסד האקדמי היחיד שבו היא למדה הוא המכללה לעיצוב גבות עם חוט דנטלי, והיא ספונטנית כמו שואב אבק רובוטי. בקיצור, כמאמר הפרסומות – שגם בהן האמת היא לא ערך עליון – ״המציג אינו מציאה״.
עולם הטלוויזיה לימד אותנו שכמו הארבעים קילומטר של אריק שרון, גם כשאילנה דיין מבטיחה שעוד דקה הם ישובו, זה ייקח לה משהו כמו שש דקות ועשרים פרסומות. אבל למה להיות קטנוניים. התרגלנו שמעגלים לנו פינות, ושהתוכניות הן לא משהו שממלא מקום בין הפרסומות, אלא ״מסמך אנושי מרגש, חשיפה ראשונה, ראיון בלעדי, אל תלכו לשום מקום, אירוע טלוויזיוני של פעם בחיים" (אז מה אם הוא משודר פעמיים בשבוע).
המודעה הצבעונית באתר החופשות תבטיח שמדובר ב״מלון פאר יוקרתי ומפנק שממוקם במרכז פאריס, דקה מהמטרו״. אתה רץ להזמין את החבילה האטרקטיבית רק כדי לגלות, אחרי ארבע שעות טיסה ואלף יורו, שהמלון אכן במרכז – מרכז מוסלמי מאיים, שאף שוטר צרפתי לא נכנס אליו בלי משוריין כבר עשור. החבילה "כוללת העברות", בעיקר כי מעבירים אותך מחדר לחדר בגלל הצפה באמבטיה וחימום מקולקל. מה שכן, המלון באמת ליד המטרו, מה שמבטיח רעש בלתי פוסק של רכבות ושיכורים שמקיאים לך מתחת לחלון.
מי שלא מיישרים קו עם הבלופים היצירתיים הם הרשויות והרופאים. עד היום עדיין לא קיבלתי מכתב בנוסח ״שומה עסיסית ששכבה בודדה בחושך במשרדי מס הכנסה ומוגשת על מצע דמעות של עובדי המחלקה ששבורים מהבוחטה שהורדנו עליך".
זה דווקא יכול להיות נחמד אם בבואך לרופא המשפחה, הוא ימכור לך את מצבך הרפואי בצבעים יפים יותר. "העיניים האדומות והאף המנוזל נובעים מחגיגה של חיידקים שבחרו להריץ דחקות ולרקוד סטפס אצלך בגרון. החום הגבוה הוא פרי אהבתם של צמד חיידקים ידידותיים ששוחים לאיטם במורד כלי הדם שלך, שם הם מפעילים סאונה פינית רותחת".
נכון שאנחנו בעידן הפוסט־אמת, אבל אם תחכו בסבלנות, תראו שבקרוב האמת תחזור ובגדול. אני ממתין בציפייה ליום שבו יכתבו במדור הרהיטים המשומשים: ״למכירה ספה שאינה איטלקית ולא עוצבה על ידי סבא ג'פטו. נבנתה משני קרשים שגנבתי ממרפסת שנפלה בבניין בנתניה ושמיכה שהומלס זרק. אני יודע שכתבתי למעלה נטוצי, אבל תנו לי חמישים שקל ואני מרוצה״.
המודעה למכירת דירה במגדלי שרונה המפונפנים תבהיר שהיא ממוקמת מעל שוק אוכל, מה שמבטיח ארבעה כיווני ריח של טיגונים בסלון ונוף לים של אנשים שאוכלים פסטה.
ובמודעות הרכב ייכתב: ״למכירה, גרוטאה יד שישית מרפתן עם דיסלקציה, ששימשה גם רכב חברה שעבר מיד ליד בין העובדים כשרכבם היה ברחיצה. מעולם לא הוחלפו בה שמן או ברקסים, ועישנו בה למרות שאין מאפרה. נסיעה טובה!" √
