"תתעורר, תיצור באזז, תמציא את עצמך מחדש״טליק לזר
יש משהו מהנה בלהסתכל על מכוניות חדשות בחלון ראווה של סוכנות רכב. גם אם אתה לא בדיוק מועמד רלוונטי, תמיד נחמד להיכנס, להעמיד פני גביר טחון ולקחת כמה ברושורים. אז מה אם אחר כך הם יעופו לזבל במטבח, כדי שאף אחד בבית לא יתחיל להתלהב. למי יש עכשיו כסף לאוטו חדש?
בזמן שעמדתי נלהב מול חלון הראווה של סוכנות מהודרת, הבחנתי בפרצוף מוכר מעבר לזכוכית. בחור שלא זכרתי מה שמו, אבל ידעתי שכבר ראיתי אותו בעבר – מעשן בחצר של "האח הגדול" או אוכל חגבים ב"הישרדות". נראה היה שהסלבצ׳יק שבפנים מושך אליו הרבה תשומת לב, מה שעורר אצלי את הרגש הפרימיטיבי, המוכר עוד מימי הריאליטי של קין והבל בשם קנאה.
בלי לחשוב פעמיים צעדתי גם אני פנימה, בפרצוף דונלד טראמפ, מנסה לגרום לאחד מסוכני המכירות להסביר לי על שכיות החמדה, שמונחות כמו יצירות אמנות על הרצפה המבריקה. אלא שרוב המוכרנים היו עסוקים בכרכור סביב סלב־החגבים הלוהט, וכשפניתי לאיזו גברת עם סמל החברה על חולצתה, היא פטרה אותי ב״כולנו מאוד עסוקים, אדוני. תמתין בבקשה".
ה״אדוני״ – קידומת שכאילו נועדה לכבד אבל בעצם כל מטרתה היא להקטין ולהשפיל את הלקוח – הבהירה לי מייד שאני מעניין את הגברת כקליפת השום. גרוע מזה: שנים של התרוצצויות באולפני טלוויזיה לא הצליחו להותיר ממני שום רושם אצלה, ופני הסלב־במיל' שלי לא אומרים לה דבר.
בניסיון לשקם את האגו אמרתי לעצמי שאני יותר טוב מזה, ואיזה מזל שאני לא חלק מעולם הסלבריטאים המזויף. את מחשבותיי קטעו הרעשים מכיוון ידידנו האח השורד, שכללו שימוש נרחב בביטוי "הנחת סלב". הכל התבהר למחרת, כשראיתי במדור הרכילות בעיתון תמונה של הידוען ליד אוטו ארבע על ארבע חדיש בליווי הכיתוב: "מאיי הפנינה לאיי התנועה – השורד ההורס (השם המלא שמור באמזונס) התאבזר ברכב שטח דנדש. ההגה אמר את דברו".
באופן אישי לא מצאתי את הבחור הורס, מקסימום הורס לי את מצב הרוח, בשל הידיעה שבזכות יכולותיו המופלאות בלעיסת חרקים הוא יכול עכשיו לקנות אוטו בהנחה של 50 אלף שקלים.
צילצלתי למכר שלי, שעוסק ביחסי ציבור, ופרסתי את תסכוליי. ״כל ילד שעוד לא התייבש לו הרד־בול מהשפתיים מקבל טובות הנאה מחברות מסחריות, מחלקים לו בגדים, נעליים ודאודורנטים בחינם, למרות שבגילו הוא ייראה ויריח טוב גם בלעדיהם", אמרתי. "אני, לעומת זאת, לא מוזמן לשום פתיחה או השקה, והדבר היחיד שקיבלתי בחינם זה קלטת של הרב אמנון יצחק שדחפו לי בצומת".
״אתה לא נוכח בעולם החדש״, הסביר לי היחצן המלומד. ״אתה לא פעיל באינסטגרם, לא מצייץ בטוויטר. הפעם האחרונה שכתבו עליך במדורי הרכילות היתה כשביקרת בקולוסיאום בשנות השמונים. מבחינת הקהל היום זה כאילו יצאת לקולוסיאום ברומא. רוצה הנחות סלב? תתעורר, תיצור באזז, תמציא את עצמך מחדש״.
הבנתי את המסר והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. מעיון במדורי הרכילות אני יודע שהם אוהבים לתפוס ידוענים בפוזות לא מחמיאות – נגיד, בקניות בסופר או במניקור. לכן העליתי לאינסטגרם תמונת פפראצי שלי (צלמת הפפראצי היתה הבת שלי, אבל למה להיות קטנוניים), שערכתי בפוטושופ ובה אני ״נתפס״ חיוור וטרוט עיניים מחוץ למכון אופנתי לטיפול בגבות והסרת שיער בתל אביב, שבו מעולם לא הייתי.
קיוויתי שהתמונה תיכנס לאיזה מדור רכילות ותייצר לי דימוי מטופח שמצדיק הנחת סלב, אבל נאלצתי להסתפק ב־12 לייקים ובמישהו שכתב בתגובה ״לך להיבדק, אתה נראה אנמי״. כששאלתי את ידידי מה עשיתי לא טוב, הוא הסביר שהטריק של הצטלמות בלוק מוזנח לא ממש עובד כשזה המראה הרגיל שלך.
אחרי שכנועים, הוא סידר לי הזמנה להשקה של קרם לחות חדש. מאות אנשים התנפלו על דוגמיות זעירות של קרם לחות ועל דוגמיות של קרקרים. פגשתי שם את צביקה, מאמן כושר שהתייאש בזמנו מהניסיונות להכניס אותי למשטר אימונים באיזה מכון.
לפתע עצר לידי צלם וצילם כמה תמונות. הרגשתי שחזרתי למשחק, ובמשך יומיים הסתובבתי במצב רוח מרומם ועור פנים לח. אלא שבסוף השבוע פורסמה התמונה שלי מהאירוע, משוחח עם צביקה, ומתחתיה הכיתוב: ״צביקה, הטריינר התותח של בר רפאלי, עם ידיד״.
לא הרמתי ידיים. הבחנתי שלא רחוק ממדורי הרכילות בעיתון מופיעים התשחצים והתשבצים, שכוללים גם תמונות והגדרות של ידוענים. שלחתי לעורכי התשבצים השבוע תמונה שלי עם ההגדרה ״מנגן על קליד – ואשם הוא תמיד״. בסוף השבוע פתחתי בהתרגשות את המדורים בעיתונים, אבל גיליתי שלא הצלחתי להשתחל לשום תשבץ, להוציא אחד. ההגדרה שם היתה: ״שמנמן עם פרצופים, בסתיו לדעתו החצבים פורחים״.
עידכנתי את חברי היחצן בהמשך הכישלונות, והוא הציע טקטיקה חדשה: לייצר פרובוקציה. חשבתי להעליב מיעוט, או לייצר אמירה נבזית על קמעות שתייצר סופת טוקבקים ותחזיר אותי לתודעה. אבל אחרי שיטוט ברשת הבנתי שכל המיעוטים כבר הועלבו על ידי פרובוקטורים קודמים. בלית ברירה, החלטתי להיכנס במגזר האחרון שטרם הועלב – הבהאים.
כתבתי פוסט נוקב על עזות המצח של הגננים הבהאים בחיפה, המבזבזים בחוצפתם אלפי ליטרים של מים על הגינות שלהם בכרמל, בזמן שלאנשים אין כסף לתמי 4. כתבתי גם שיופיים של הגנים הוא מזימה שפלה, שנועדה להציג אותנו בפני העולם כחאפרים שלא מסוגלים להצמיח דשא. הסטטוס זכה לתגובה אחת של גברת מחיפה בשם ציפי, שכתבה שהפתרון הוא השקיה בטפטפות.
ליקקתי את הפצעים על הספה בסלון, עד שהתחילה פינת האופנה בתוכנית של גיא פינס. הבנתי שכדאי להפוך את החיסרון שלי ליתרון, ושהדרך שלי לפרוץ לתודעה היא לגרום לדורין אטיאס להכתיר אותי כמתלבש הגרוע של השבוע. הרי אין דבר כזה פרסום שלילי, ואין דבר העומד בפני הרצון להנחה.
לבשתי טרנינג וחולצה עם כתמי מיונז והלכתי לאירוע יוקרתי, ששילב השקה של קרם הגנה חדש וקריאה להפסקת האלימות נגד מקקים נכחדים. זיהיתי את הצלם של התוכנית וביקשתי שיצלם את בגדיי המשלומפרים מלמטה למעלה כמו שדורין אוהבת, בתקווה לחטוף ממנה כמה שיותר ירידות שנונות וכמה שפחות דרקונים.
התמונות שלי באמת שודרו למחרת. דורין אמרה ש"להגיע לאירוע כזה לבוש ככה זה לא רק מעשה אמיץ, אלא גם הצהרה אופנתית שמייצגת את ה־cool החדש". ההמשך היה קצת פחות משמח. "במיוחד כשרואים שהוא העלה כמה קילוגרמים מאז הדיאטה המפורסמת שלו. סחתיין, דביר בנדק".
כמה ימים אחר כך ראיתי את דביר, רזה מתמיד, מדלג במדרגות של סוכנות מכוניות ומתעניין במכונית ספורט. איש השיווק של החברה הסביר למנכ"ל ש״חייבים לתת לו הנחה גדולה, דביר הוא הישראלי החדש שאותו החברה מחפשת. אמרו בפינס שהוא מייצג את ה־cool החדש״.
ניסיתי להיכנס ולהגיד שיש כאן טעות, אבל המאבטח גירש אותי ואמר שזה אירוע סגור, ושהבית תמחוי זה ממול. √
