סערה בכוס תה – טליק לזר
כשהדיווחים על הסופה בשבוע שעבר התחילו להגיע, ידעתי שהפעם זה הדבר האמיתי. משהו בהבעת הפנים של החזאים היה רציני ונחוש, ואני בן אדם שיודע לקרוא בין השורות. הודעתי לגברת הראשונה שהפעם לא יתפסו אותנו לא מוכנים, ושאני מתכוון לנצל את ימים חמישי ושישי כדי להיערך בהתאם.
דבר ידוע במערכות יחסים הוא שכל בן זוג לוקח את התפקיד הפנוי. אני בדרך כלל זה שנוטה לזלזל בהוראות שמגיעות מהשלטונות, והעובדה שדני רופ משדר מהשטח עם מעיל ופרצוף של הוריקן קתרינה לא עושה עלי רושם. אבל הפעם החלטתי שאני אהיה האזרח הלחוץ למופת, בעוד שרעייתי לקחה את התפקיד הפנוי של הספקנית. הזכרתי לה איך הגעתי פעם לארה"ב בינואר לבוש רק בחולצה, ומרוב קור נהייתי כחול כמו החליפה של סופרמן. הבהרתי שאין לי עניין להפקיר את חייהן של בנות הבית על מזבח האדישות (או רדיאטור האדישות).
בחדשות אמרו בפירוש שצפויה סערה עם הפסקות חשמל, והציבור מתבקש להצטייד בסוללות ובמטענים ניידים. ניגשתי לקופסה שבה אני מרכז את אוסף המטענים הניידים, שאת רובם קיבלתי במתנה מסוכני ביטוח, והכנסתי את כולם למצב הטענה, כולל כמה פנסים לשעת חירום. אבל המחשבה שברגע האמת המטענים לא יעשו את העבודה, או שהפסקת החשמל תתארך ואנחנו ניתקע בלי אור, חימום ואמצעי תקשורת, לא התאימה לי.
שוטטתי באינטרנט באתרים רלוונטיים, כולל כאלה שעוסקים בלקחי הצונאמי במזרח אסיה ובהיערכות לשואה גרעינית, ומיהרתי למצוא באתר יד שנייה גנרטור 3,000 ואט, ששימש עתודת חירום לדוכן פלאפל בראש העין. מיהרתי למקום, ובתוך 45 דקות הפכתי לבעליו של המכשיר המצוין. קינחתי את העסקה במנה, כולל טחינה על חשבון הבית.
עכשיו, כשנפתרה בעיית החשמל והובטחה לנו סופה מוארת ומחוממת, יכולתי להתפנות לחרדות בענייני תקשורת. המחשבה שהקווים הסלולריים שלנו, שלא לדבר על קווי הבזק הביתיים, עלולים לקרוס ולהשאיר אותנו בודדים כרובינזון קרוזו, לא נתנה לי מנוח. הבנתי שרק טלפון לווייני ישאיר אותנו בקשר עם העולם החיצון.
אחרי שחרשתי אתרים של מטיילים שחזרו מהודו, שמתי יד על מכשיר כזה. אמנם למכשיר היה ריח חזק של מריחואנה, אבל בדיקה שערכתי הרגיעה אותי: הוא תפקד באופן צלול, ואם צריך, הוא גם היה עובר בדיקת ינשוף.
סימנתי וי על סעיף חשמל וטלפוניה, ואז צצה בראשי מחשבה נוספת. אם ניתקע במשך כמה ימים בסערה, יש בהחלט מצב ששירותי הכבלים לא יעמדו בלחץ. אני מכיר את הבנות שלי, והמחשבה שהן לא יוכלו להתעדכן במשך כמה ימים בהתפתחויות האחרונות אצל משפחת קרדשיאן עלולה להיות הרסנית לא פחות מהצפה של הבית.
כדי לא להיתפס עם הממיר למטה, מצאתי באיזו חנות מערכת טלוויזיה הקולטת דרך צלחת לוויינית 400 ערוצי טלוויזיה מכל העולם. אמנם דווקא את הקרדשיאנז לא בטוח שיש בשירות הזה, אבל הנחתי שיהיה אפשר למצוא שם תחליפים ראויים וירודים לא פחות, וגם "האח הגדול" של אזרבייג'ן יעשה את העבודה.
נזכרתי שבאחד מדיווחי החדשות מאזורים מוכי אסון ראיתי אנשים מפונים מבתיהם בסירות ובמסוקים, או ממתינים על גג של ג'יפ בתוך שלולית ענקית. מסוק זה אולי קצת גדול עלינו, וגם ג'יפ אין לנו. אבל למה שלא נצטייד בסירה קטנה, שיכולה להכיל ולהשיט ארבע נפשות בין השלוליות בשכונה? סרתי לחנות צעצועים בשכונה ורכשתי סירת גומי קטנה, עם ציור של פיראטים. אם חלילה נצולם לטלוויזיה מחולצים מביתנו בסירה, לא הייתי רוצה להיראות לא ממותג, אבל מצד שני, פיראטים עדיפים על לוגו של הלו קיטי או בובת ברבי. ליתר ביטחון קניתי גם משאבה חשמלית, שלא נבזבז זמן וריאות על ניפוח ידני. המשכתי לחנות טיולים, שם הצטיידתי בחגורות הצלה, בארבעה מעילי דובון עמידים למים, בגרביים לטיפוס הרים, בכפפות תרמיות, בגטקעס ובמכנסיים עמידים למים, וגם במחממים מיוחדים, ששמים בכיסים בשעת חירום.
חזרתי הביתה עני אך מאושר. הצצה לא מעמיקה מדי בחלונות הבית גרמה לי לקפוץ לחנות הקרובה לחומרי בניין, שם רכשתי מסקינג טייפ, שאותו הצלבתי על כל חלונות הבית בצורת איקס. קניתי גם חבל, ועם עובד זר שאספתי בדרך חיזקנו ענפים של עצי דקל מסביב לבית, שנראו לי מעט כפופים ובסכנת שבירה. קשרנו אותם לעמודי חשמל ולקורות עץ שמצאתי ליד תחנת רכבת בבנייה.
משם נסעתי לסופר ורכשתי, בקטנה, ארבעים קרטונים של חלב עמיד (אשתי הרי אוהבת קפה הפוך, ויום בלעדיו גורם לה להתהפך עלי), ארגז שוקו, שלושה שקי תפוחי אדמה, שעועית לחמין, ארגז פיתות, ומקרר נוסף, שיעמוד קרוב לגנרטור. ליתר ביטחון קניתי בחנות גם מסור חשמלי, שבשעת הצורך יאפשר לי לנסר עצים להסקה, ותנור ברזל עם ארובה, שיודע לחמם בית שלם בעצים ואפשר להניח עליו גם פיתות. השמיים התקדרו, אבל אני ידעתי שאני מוכן לגמרי. התקנתי בסלון מצלמת גו פרו, כדי שאם הסופה תפרוץ הביתה, יהיה לי סרט באיכות טובה להראות לביטוח, וגם אוכל למכור לזכייני הטלוויזיה חומר מצולם היטב.
בערב התחילה הסופה. הודעתי לגברת הראשונה שאין מצב שאני הולך למסיבת יום ההולדת של ערן, שבטוח תבוטל. זה בשוק הפשפשים ביפו, שנמצא קרוב לים ועלול להפוך עכשיו לשוק הדגים. אין לנו מכונית גבוהה, ואני מפחד שהגלים של נמל יפו ישטפו לנו את הרכב (כולל רחיצה פנימית). רעייתי אמרה שאני קצת נסחף, היא בחוץ ואמנם יש קצת רוח ומטפטף, אבל לא צריך לעשות עניין. הזכרתי לה את המשפט: עדיף להיזהר מאשר להצטער. היא ענתה בפתגם: תרגיע, יא נודניק. בינתיים הגיעו תמונות מהמסיבה, וכולם נראו סופר שמחים ויבשים, כולל אלה שהצטלמו מעשנים עם טי־שירט וכוס משקה על הגג. צחקתי בלב, כי ידעתי שהם יגמרו את הלילה עם היפותרמיה באיכילוב.
הלכנו לישון עם הגנרטור עובד, כי לא התחשק לי להתעורר באמצע הלילה ולהתחיל למשוך את הכבל בחושך כדי להשאיר את הרדיאטורים עובדים. הקטנה התלוננה שחם לה עם הגטקעס והמעיל במיטה, אבל שכנעתי אותה שהיא עוד תודה לי והשארתי את שלושת הרדיאטורים בחדר שלה עובדים.
בחצות שמעתי בומים חזקים. אמרתי לגברת הראשונה שלא תפחד, אני שומר עליה, ושבמטבח יש חסקה למקרה שכל ההגנות יקרסו. אחר כך התברר שהבומים היו השיר החדש של סטטיק ובן אל, שהשכנים שמעו בקולי קולות.
נרדמתי עם המון חששות, כשיד אחת מחזיקה בטלפון הלווייני ובשנייה אקדח זיקוקים, שקניתי פעם בחנות לאביזרים של יאכטות. בבוקר השמש זרחה במלוא עוזה. חיבקתי את האישה ואמרתי לה שזהו, לא בטוח ששאר העולם בחוץ עדיין קיים, אבל אנחנו שרדנו את הסופה. √
