פריס – טליק לזר
גם את הטיול האחרון לפאריס, העיר היפה בעולם, נאלצנו לממן בעצמנו. החלום למצוא גוף שיבקש ממני לכתוב ספר תיירות, שבו אמליץ על בתי מלון ומסעדות ברחבי העולם, עדיין לא התממש לצערי.
נסעתי עם הגברת הראשונה ובתנו הצעירה. חשבתי לתומי שאנחנו עומדים בפני כמה ימים של מנוחה וקולינריה משובחת. רעייתי דמיינה שדרוג קל של המלתחה שלה. הילדה, לעומת זאת, לא מבזבזת זמן על שטויות כאלה. מבחינתה הטיול הוקדש למטרה נעלה בהרבה: הפיכתה לאושיית אינסטגרם בינלאומית.
מדובר במלאכה מאתגרת ומפרכת, שדרשה ממנה להצטלם ליד כל דבר שאין בארץ, שמצטלם טוב, שיוציא אותה טוב ושיוציא מהגולשים לייקים. שני המלווים המבוגרים שלה בטיול היו בסך הכל אמצעי בדרך להשגת המטרה הוויראלית, מעין עוזרי צלמת, שדעתם או רצונותיהם ממש לא רלוונטיים. בין מושאי הצילום: מקרוּנים, אקלרים, וקפיצות באוויר על רקע שער הניצחון, מרכז פומפידו ומגדל אייפל.
בתור הורים מודרניים ניסינו למצוא את שביל הזהב ולתכנן מסלול שישלב את הסיור באתרי מורשת הסלפי עם עניינים פחות טרנדיים כמו אמנות, השכלה והיסטוריה. תוך כדי, ניסיתי לנטרל את תסביכי הילדות ורגשות האשם שלי ותהיתי איך לכל הרוחות להכניס בילדה קצת תרבות בלי לייצר לה זיכרונות של שעמום במוזיאונים ופחד מדמויות מאיימות בכנסיות. עם כל הכבוד, מריה מגדלנה לא נראית לי טיפוס ויראלי במיוחד, וספק אם מישהו העלה לאינסטגרם תמונה עם הכיתוב "עם האימפרסניוניסטיות שלי בלובר".
מצד שני, איך זורמים עם הבילויים של הילדה בלי שהיא תחשוב בעוד עשרים שנה איזה הורים אינפנטיליים היו לה, שלקחו אותה רק למרכזי קניות וצילמו אותה עם מגדל אייפל ברקע? ובכלל, אם ההורים שלנו באמת הלכו רק למוזיאונים ולכנסיות, מתי ואיפה הם קנו בגדים? ואולי הבגדים של אבא הושאלו מהפסלים במאדאם טוסו?
יאיר בפריס – טליק לזר
משהו בכל זאת השתנה מאז שהחזקנו מפה בקנה מידה של 1 לגדול מדי וניסינו להבין איך צועדים לכיוון כיכר הבסטיליה. במקום זה מצאתי את עצמי צועד ברחוב ויורה לעבר הנייד שלי שאלות כמו ״איפה המטרו?״, ״מסעדה בסאן ז׳רמן״ ו״מה זה נוטרדאם?״, כשהוא מחזיר לי בדרך כלל תשובות די מדויקות. לפעמים, בגלל המבטא הקלוקל שלי, המסעדות שהוצגו היו בטורקיה, השאלה על הנוטרדאם נענתה בהצגת אמצעים להסתרת גיבנת, וכתשובה לבקשת פרטים על תחנת המטרו Odeon, קיבלנו את מילות השיר ״קוראים לי אבי טולדנו״.
למדתי צרפתית בתיכון, אבל זה היה מזמן, וחלק גדול מהשיעורים התנהלו כשקיר מפריד ביני לבין שאר התלמידים – הם בכיתה ואני בחצר. עד היום אני מתקשה להרכיב משפט, מילים מועטות הצליחו לחדור למוחי העקשן, וגם לא היכולת לבטא שמות של רחובות.
בצר לי העליתי באוב שירים מתקופת הזוהר הצרפתית בישראל, ובכל הזדמנות שהיה צורך בסיוע מילולי – ממסעדה ועד מונית – גייסתי שירים של סרז׳ גינסבורג וג'יין בירקין, אדמו, כריסטוף, "מירזה" של נינו פרר, או של סתם זוכי אירוויזיון צרפתים כמו ״הציפור והילד״, והגדול מכולם – ״קופבלה השמן״, שתיאר יפה את מצבי ביציאה מהמסעדה.
הוכחתי לבנות שלא רק הצרפתים יודעים להשתמש בקידומת "לה". אמרתי בנון שלנטיות La boheme או La vie, ושילבתי בשיחה מונחים עבריים כמו לה־בריאות, לה־מלון. משפטים שאם הם נאמרים במבטא הנכון, נשמעים כמו מיודענו יואב טוקר מפאריס. נסו להגיד "אין עשן בלי אש" במבטא ותיווכחו איזו צרפתית מעולה יש לכם (אין אז׳אן בלי אז׳).
להסתובב עם שתי נשים בפאריס זו משימה בלתי אפשרית לרגליים. כשמחפשים מותגי על, מתפעלים מיופיין של החנויות ומשתעבדים למשימת האינסטגרם של הילדה, יהיה טיפשי מצד כל גבר, קשוח ותשוש ככל שיהיה, לנסות לחסום שור בדישו.
לכן החלטתי שבשבוע הזה אני לא מפריע. רכשתי לי ביוגרפיה מוקלטת על חייו של הזמר טום פטי והמתנתי לבנות ברחוב, בבתי קפה או על ״כיסא הבעל״ בחנויות הבגדים, כשאני מקשיב באוזניות לספר, שומע את פטי מספר על חייו כילד מוכה בפלורידה ומבכה את גורלי כגבר מוכה שופינג בפאריס.
הבנות הזכירו לא פעם שאחד היעדים המרכזיים שלהן בטיול הוא מרכז קניות מהולל בשם בון מרשה, מעין מקדש רב־קומתי לקניות מכל סוג, כולל בגדים, ספרים ואגף שלם לאוכל, יינות ומתוקים מכל הסוגים. במהלך הטיול, כשהבנות עיצבנו אותי פה ושם והעבירו עלי ביקורת, איימתי עליהן, ״חכו חכו, לגבי הביקור בבון מרשה – אבא לא מרשה״, כאילו אני מחליט משהו.
כשהגענו לבון מרשה התברר לי שמדובר כנראה בשם מקוצר, והשם המלא של המקום צריך להיות "בון מרשה למכור פטריות כמהין ב־100 יורו". הריח של הגבינות עשוי להזכיר לחלקנו ריחות של גרביים מהטירונות, אבל טעמן גן עדן.
בצרפת אוכלים טוב, ובשדה התעופה, לקראת הטיסה חזרה לארץ, אתה מגלה שלא רק המכנסיים לא נסגרים עליך, גם המזוודות נראות כאילו הן חולצה במידה S שמנסה להיסגר על אדם במידה XL. הישראלי לא מסתפק בזה, ולפני הטיסה הוא אוכל, ליתר ביטחון, כאילו הוא לא יודע שבעוד רגע תוגש לו ארוחה במטוס. הזמנתי בסטארבקס שתי כוסות קפה, והמוכר שאל לשמי. הוא כנראה לא היה סגור על המוצא שלי וכתב על כוס אחת Yaid ועל השנייה Said. זו התרומה שלו לשלום בין העמים.
השמות החדשים שלי יעיד וסעיד
לסיכום: במצעד הלייקים באינסטגרם מובילה התמונה עם מגדל אייפל ברקע. במצעד החיובים באשראי מובילה השמלה מהחנות שליד. √
