המצב הכלכלי המעורפל והמחאה החברתית עשו את שלהם, ובעצה אחת עם אשתי הגעתי למסקנה שזה הזמן לפעול. הטרנד הזה  "לקנות חכם" תמיד סיקרן אותנו ומאחר ואנחנו אנשים שפתוחים לרעיונות חדשים (השבוע למשל אכלתי  המבורגר עדשים. מה אני אגיד לכם, ככה…) החלטנו להפסיק לעשות קניות בסופר השכונתי ולנדוד לאחד המרכזים הגדולים בפריפריה.  מדובר בהאנגר עם תיקרה גבוהה במיוחד ,אקוסטיקה של שדה תעופה, מגוון עצום של מוצרים, וגימיק- ליד העופות מוכרים גם אייפון (!)  אחד מהמקומות  האלה המכונים "הכי זול שיש","רבע בשקל", "חצי בלירה", "הכל עלינו" "בעל הבית השתגע" או "נשלם לך רק תקנה". כדי שלא ניפול בפח השפע הגדול הכנו רשימה הבטנו זה לזו בעיניים ונשבענו  לקנות רק מה שמופיע בה.

כבר בכניסה  נתקלנו במחסום לא צפוי. לא היו לי חמישה שקלים לעגלה והשומר שלח אותי לפרוט בקופה. נתקפתי מירמור אך מיד התעשתתי. אפשר להבין את הסופר. הם בטח עלו עלי  ויודעים שאני גנב עגלות כפייתי, ושיש לי בחצר  צי של 70 עגלות למקרה שאחליט יום אחד לפתוח מינימרקט. עוד לא נכנסתי וכבר צצו סדקים ראשונים באמון ביני לבין המקום.

כדי להחדיר בי מוטיבציה אשתי שלחה אותי להביא יוגורט עזים. נעמדתי מול המקרר הענקי וחשתי סחרחורת. היו שמונה סוגים של יוגורט עזים. ניסיתי להשוות מחירים  אבל כמות המיליליטר בכל מיכל הייתה שונה ובקור של אפס מעלות התקשיתי לחשב. האף שלי קפא ונראיתי כמו ליצן. לפתע ניגשה אלי דיילת של חברת  "עינוגי הקרקר " והציעה לי קרקר בטעם בצל וגבינת שום. קרקרתי כמה קרקרים ומיד חשתי חמלה על הדיילת שעשתה לי את פרצוף "השכר מינימום" שלה. בגלל זה יש פערים חברתיים, חשבתי.  לקחתי חבילה קרקרים ולאישתי שיקרתי שנגמר היוגורט.  "תחזיר זה לא ברשימה" היא כעסה.  ביינתיים הדיילת נעלמה אז שמתי את הקרקרים ליד סכיני הגילוח. למה מה קרה? שעה נסעתי לפה עכשיו אני גם צריך לסדר?

באגף הטואליטיקה וחומרי הניקוי נשברתי. קניתי ששה בקבוקים לניקוי שטיחים ועוד מארז של בקבוקי שמפו ומרכך עם ג'ל שיער. הכל במבצע. חשתי שמחיר כזה מדהים  מגמד את העובדה שאין לנו שטיחים בבית ואין לי שיער. קריין שלא התקבל לרדיו האזורי , הודיע שחמשת הראשונים שיגיעו עכשיו למחלקת הדגים יקבלו בורי חינם על קניה של חמישה קילו לברק. אני שונא דגים אבל במחיר כזה אין ברירה, נתחיל לאכול. אז קניתי.

את ההמתנה הארוכה למעדנייה ניצלתי ליחסים חברתיים. אני וחבריי החדשים  162 ו169 ובחור גבוה בשם 'מי אחרון' ,המתנו בסבלנות לסווטלנה המקומית שדגה לנו מגבינותיה. כדי שלא יהיה משעמם חישבנו אחוזי שומן בגבינות  ועימתנו מול מחיר לקילו.

את אישתי פגשתי  אחרי רבע שעה בוררת רוגעלך במחלקת המאפים. התחבקנו ממושכות. בכל זאת עבר המון זמן. הרגשתי ממנה חמימות אבל זה היה מהתנורים של הבגאטים. היא הביטה בקניות שערכתי ואמרה לי שהיא מעריכה את המאמץ אבל  אין לנו צורך בארגז מטליות לחות לתינוקות עם מוצץ חינם  כי הילדות כבר עוד רגע מתגייסות. צעדנו לקופות. כמו כל ישראלי חיפשתי מיד את התור הקצר. אישתי הסבירה לי  ש"אורך התור  לא אומר כלום. חשוב לזהות את הקופאיות הזריזות". הימרנו על קופאית זריזת מראה ונעמדנו אצלה.

עברה לה שעה קלה . מרוב חכיון על יד הקופה רכשתי  סוללות במבצע, מברג טסטר, בוטנים אמריקאיים ומארז במבה ענקי שיהיה ליום ההולדת של הקטנה במאי שנה הבאה. האזור הזה ליד הקופות הוא המשולש ברמודה של הסופר. תיזהרו ממנו.

שילמנו חשבון שדגדג את הרצפה ויצאתי לחופשי לא לפני שמילאתי טופס לכרטיס מועדון מיוחד FC ( פרייר קלאב) ואחרי שקיבלתי פתקים לאיסוף "צ'ופרים" בקבלה. שמן חוחובה שאין חובה בו ונייר טואלט אם אתם מתעקשים.

בחזור היה פקק של 50 דקות.חישבתי את הדלק והבייביסיטר ויצא שהפסדנו על הקניה. כשהגענו הביתה ראיתי גם שהגלידה נמסה והבורי היה חם. אישתי אמרה שתענוג לעשות איתי קניות והיה שווה כי חסכנו שלושה שקלים.

אני מודה. בשנות השמונים השתתפתי בפרסומת לסופרמרקט.

לא לעלות יותר

צודקים האומרים כי חייבים לעצור את התופעה של  הדרת נשים באוטובוסים. מחקר קטן שערכתי העלה שככל שהשכונה חרדית יותר כך מתאכזרים יותר אל הנשים. בשכונות המסורתיות אסור לאישה לשבת על יד גבר. באזורים הדתיים הן יושבות מאחור, ובשכונות הממש צנועות ,הנשים יושבות על גג האוטובוס או מוכנסות לבגאז' יחד עם המזוודות.  בשכונות של האולטרא קדושים מותר לנהג להוציא אקדח ולירות בכל אישה שמנסה לעלות לאוטובוס. מזעזע אמנם אך  מגובה בכתובים ובהלכה כי כך היה מקובל תמיד ובצדק .

מילא אוטובוסים  אבל תחשבו על המסכנים האלה שלא שומעים אישה שרה. בחיי חבר'ה אתם מפסידים. כשאחת הבנות שלי שרות למשל  אין אדם מאושר ממני. גם כשאישתי שרה טוב לי, אפילו אם זה את 'שיר הטמבל' והוא מוקדש לי.

בלילה חלמתי חלום מוזר. עליתי על אוטובוס לכיוון ירושלים אך מכיוון שבזמן העלייה שרתי שיר של דנה אינטרנשיונל התעורר ויכוח היכן אני אמור לשבת. מלפנים? מאחור ? בסוף ישבתי באמצע, בחצי האוטובוס, ממש על האקורדיאון. הנשים ישבו מאחורה ושרו, הגברים התפללו ויורם גאון נתן להם ציונים. הנהג  היה מואזין ששר בעוצמה שאנסטסיה מיכאלי לא אוהבת, ועל הגג ישבו מחבלים משוחררים, שאריות מעסקת שליט, שביחד עם חבר'ה מנוער הגבעות זרקו אבנים על חיילים.

התעוררתי מזיע והבנתי שאני באוטובוס הלא נכון.