קשר דם – טליק לזר
הסכסוכים המתוקשרים של להקת אתניקס עם הקלידן שלה ושל שימי תבורי עם התבוריס (האם שימי יחליף עכשיו את שמו של בן־אל ל"בן – אל תתקשר אלי בחיים"?) מעסיקים בשבועות האחרונים את התקשורת ומערבים אותנו בריבים של אחרים. סכסוך עסיסי הוא לחם לעיתונים ולתוכניות רכילות, בזמן שכולנו צופים מהצד, מצקצקים ומודים לאלוהים שזה לא קשור אלינו.
כשאתה אישיות ציבורית, כמו התאומות זהבה בן ואתי לוי, או כמו דודו אהרון ואמא שלו, הכביסה המלוכלכת שלך מוצגת בלי מרכך על חבל בכיכר העיר – או, בגירסה העכשווית, על המסך של פינס. אבל כולנו יודעים שגם במשפחות פחות מתוקשרות החיים הם לא תותים, ומשפחה ישראלית בלי סכסוך טוב היא לא באמת ישראלית, וגם די משעממת.
ריב עסיסי יכול להכניס חיים גם למשפחות המשמימות ביותר. למסתכל מן הצד הוא עשוי גם להיראות משעשע, בתנאי שהוא לא מערב ילדים, ושבמקום נקמת דם מסתפקים בשתייה שלו עם קשית.
כמו בסושי, בריבים משפחתיים כל הקומבינציות טובות. יש ריבים בין אם לבתה, בין חותנת לכלתה, בין שני אחים או בין שתי דודות בנות 80, שאף אחד לא מבדיל ביניהן. בכולם, אנשים שלפני שנייה נשבעו שבן המשפחה הוא "בשר מבשרם" מתייחסים אליו עכשיו כמו לקציצת טופו עוינת.
הסיבות לריבים מגוונות – החל מאבא שנישל את אחד האחים מהירושה ועד דודה שבליל הסדר בשנות השישים העירה לאחותה שחסר מלח בקניידלך שלה ונענתה ב"לפחות אני לא הרגתי את הקרפיון מסוכרת". זה יכול להתחיל מסבתא שלא אושרה בפייסבוק, מדודה שקראה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית הודעה שנשלחה לשם בטעות שבה נכתב ״הקמצנית הזאת הרי לא תביא מתנה, חבל להזמין אותה״, או ממישהו שגילה שבעקבות חפירות היתר שלו בקבוצה המשפחתית, שאר החברים פתחו את קבוצת "בלי יעקב הנודניק".
וזה יכול להיות גם ריב על קורקינט בין שני בני דודים בני 10, שהתפתח לסכסוך בין הוריהם שהיו האחים הכי קרובים ויודעים שהילדים שלהם דבילים אבל התייצבו מאחוריהם באבירות מוגזמת. מובן שהילדים כבר השלימו מזמן, אבל ההורים עדיין ברוגז ודירדרו את היחסים עד לשלב שבו הם כבר לא זוכרים על מה הם רבו.
יש את הריב הקלאסי, שמתחיל מזה שההורים שלך בטוחים שלבן הגאון ויפה התואר שלהם מגיעה אישה יותר טובה מזו שבחרת. נכון שלך אין תעודת בגרות ואתה נראה כמו קוף, והיא יפהפייה עם תואר שני ומבשלת כמו חיים כהן. נכון שהילדים שלכם מושלמים. אבל הוריך עדיין טורחים להזכיר לך שהם לא מרוצים, כך שהפיצוץ עוד יגיע.
יש ריבים סביב דברים שלא קרו: ״הוא לא רקד בחתונה של הבת שלי״, "הוא לא רקד בחתונה השנייה של הבת שלי", ״היא לא הביאה אורז לחינה״, ״הוא לא בא לבקר אותי כשהייתי חולה", "הוא לא התקשר אלי מבית החולים כשהוא היה חולה", "הוא לא הסכים לתרום לי כליה אפילו שיש לו שתיים״.
יש כמובן ריבים כלכליים על ירושה, דירות ומזומנים וריבים על ירושת חברות של מיליוני דולרים, שאותם אפשר להבין. ייתכן ששווה להקריב את היחסים עם בן דודך האהוב מיקי כדי שהוא יעוף מהעסק ואתה תישאר הבעלים היחיד של חברת ״סלטי מיקי״, שהוא הקים לפני שנולדת.
זה יותר משונה כשסכסוך הירושה שפילג את המשפחה נסב על מי יקבל סיר פח חלוד, שסגולתו היחידה היא ש״סבתא היתה מכינה בתוכו את החמינדוס״, או קרש מגעיל מעץ, שהיא היתה דופקת עליו שניצלים.
בכל ריב משפחתי יישמעו ברגעי העלבון אותם ביטויים, לא חשוב מאיזה מוצא, עדה או מעמד חברתי מגיעות הנפשות הפועלות. כמעט תמיד יופיע שם הלהיט הקלאסי, ״כף רגלו לא תדרוך בבית הזה לעולם״. לא ייפקד גם מקומם של משפטי מחץ כמו ״הוא גמר אצלי״, ״הוא לא הבן שלי״ העצוב ובעל הסתירה הפנימית (אז מה הוא שלך? או שאת מתכוונת לעשות לו העברת בעלות לאמא אחרת?), או ״אני אדבר איתו על גופתי המתה״ – שמרמז על כוונת הדובר להתמקם בקרוב במכון לרפואה משפטית כשבני המשפחה הולכים עליו והוא משוחח איתם בסיאנס. להדרן שומרים את "הוא מחוק אצלי" – אם כי לא ברור אם הוא בסך הכל נמחק מרשימת אנשי הקשר בסלולרי או גם מהצוואה.
לסכסוך טוב, בעיקר אם הוא קורה במשפחה של בן/ת הזוג שלך, יש גם יתרונות. בעיקר בשקט שאתה מרוויח מכך שהגורם העוין נעלם מחייך. אבל אל תמהר לשמוח ולהכריז בפומבי ״אף פעם לא סבלתי אותה״. אתה אף פעם לא יודע מתי הצדדים ישלימו, ובמסגרת תהליך הפיוס יסגירו אותך לאויב־לשעבר בתור הלכלכן המשפחתי.
לפני שאתה מתחיל ריב משפחתי, כדאי גם לוודא שהיריב אינו גלמוד או חולה. אתה לא רוצה את המבטים הצדקניים של בני המשפחה מופנים אליך ליד השולחן בערב ראש השנה, כשבראשך התמונה של הדוד המוקצה, שרק בגללך יושב עכשיו בביתו עם שמיכה על הרגליים, לבד, בחושך.
החיסרון, בעיקר כשמדובר בסכסוך במשפחה של בת זוגך, הוא שיאלצו אותך לבחור בו צד שלא בהכרח בא לך עליו. הרי מבחינתך מדובר במלחמת איראן־עיראק, שבה אתה מאחל בהצלחה לשני הצדדים. העניין הזה לבדו יכול לייצר תת־סכסוך עם רעייתך, שלא מבינה למה לא נעמדת לצידה בקרב נגד בת דודתה מדרגה שנייה.
בריב משפחתי גם אין לך את האופציה השמורה ללהקות – להחליף את הקלידן או את המתופף. במשפחה לא תשמע את המשפט ״ילדים – תגידו שלום לדודה החדשה שלכם, שרון. אבא עשה לה אודישן, ומהיום היא תחליף את דוד שאול, שאבא העיף מהמשפחה כי הוא לא החזיר לו את המקדחה, הדיבלים ושק השינה שלקח״.
מכיוון שהמדור הוא בבסיסו מדור רודף שלום ואהבה, אני ממליץ לכם לשלוח את הטור הזה לצד השני בסכסוך המשפחתי שלכם ולכתוב ״יאיר חושב ששנינו דבילים, ושהגיע הזמן שנשלים". אם זה מצליח, אתם מוזמנים לעדכן. אני מבטיח להגיע לארוחת הסולחה, בתנאי שיגישו את החמינדוס שהוכנו בסיר החלוד של סבתא. √
הנה שימי תבורי שר לג׳ניפר – רעייתו הראשונה. תני לי את הלב.
