ריבעון דיכאון – איור טליק
לצערי אינני אדם שמתכנן קדימה. אני מהנאיביים שמעדיפים לחיות את ההווה ולקוות שיהיה טוב יותר בעתיד. אבל פה ושם תוקף אותי דחף של אחריות להיישיר מבט אל המחר ולתכנן. השבוע זה קרה לי שוב: הסתכלתי על לוח השנה והסתחררתי. ראיתי את העתיד, ואני רוצה לחלוק איתכם את המסקנות.
אני לא רוצה להיות זה שמבשר את הבשורות הרעות, אבל בגדול, אנחנו נכנסים לתקופה הקשה של השנה. אני קורא לה "רבעון הדיכאון". זה לא רבעון קלנדרי, אלא שלושת החודשים מיוני ועד סוף אוגוסט. תקופה קשה, חמה, מאתגרת ומלאת מלכודות לאבי המשפחה.
האופטימיים ימצאו סיבות להתעודד ויגידו שיש סתיו בקצה הקיץ. הפסימיים יזכירו שגם אם נצליח לעבור את התקופה הזאת בשלום, חגי תשרי יחכו לנו בסיבוב. מה עדיף? כל אחד והסיוטים שלו.
נתחיל באחת המכות הקשות של יוני – טקסי סוף השנה. זה לא משנה אם ילדכם הוא תותח כמו סרגיי ברין או סתם בטלן ש"יכול יותר". בטקס הסיום כולם מקבלים יחס שווה, וזה הדבר שהכי יפה בהם.
מנהלת בית הספר שוקדת ברגעים אלה ממש על נאום סוף השנה, שיעסוק כמו תמיד בהישגים של ילדינו הנפלאים "ובצוות הנהדר שעמד לצידי". אתם יכולים כבר לגלגל על הלשון ביטויים כמו "מערכת החינוך", "מסר חשוב", "טובת הילד", "מעורבות הורים" ו"עידן, אתה מפריע לי". הם יופיעו בוודאות מתישהו.
המקהלה תשיר את "עוף גוזל" ברגש, אם כי כל ילד ישיר בסולם אחר, ולקראת הסוף ייתנו בראש עם הלהיט "עניין של זמן". הילדים ידגישו במיוחד את המשפט "אתה עוד תגלה את העולם, אם תרצה או לא תרצה", כאילו שהם כבר יודעים על הטיול המשפחתי לחו"ל. עוד נגיע לזה.
יש עולם שלם של מסיבות סוף גם מחוץ לבית הספר. למשל בחוגי הבלט, ההיפ הופ והתעמלות הקרקע, שאין שום תירוץ בעולם שיכול לפטור אתכם מהנוכחות בהם, חוץ מאשפוז באברבנאל. רובנו נשב שעתיים על טריבונות מבטון באולם ספורט לא ממוזג, ונחפש משהו מעניין בנייד בכל הדקות שהילדים שלנו לא על הבמה. כי ילדים זה שמחה, אבל ילדים של אחרים קצת פחות.
למי שיש ילדה שמסיימת י"ב, כמונו, הביאו בחשבון שתהיה לכם מסיבה אחת של המחזור, אחת של הכיתה, אחת של המגמה, אחת של השכבה ונשף פרום ראוותני בסגנון ימי פומפיי האחרונים. בערב השכבתי יוקרנו סרטי המגמה לקולנוע. הסרטים הופקו וצולמו על ידי בני נוער, שגם במציאות וגם בסרט ממלמלים משפטים לא ברורים אבל עושים זאת בפנים מאוד רציניות. יהיו גם הרבה שתיקות. יש סיכוי שאחד מהנערים הללו הוא סקורסזה הבא וחשוב לפרגן, אבל יש סיכוי גדול יותר שלא. קחו הימור.
לא רוצה להיות זה שמבשר את הבשורות הרעות, אבל בגדול, אנחנו נכנסים לתקופה הקשה של השנה – חמה, מאתגרת ומלאת מלכודות לאבי המשפחה
נקודת האור של חודש יוני היא משחקי המונדיאל, שזה קיצור של "הלכתי לראות את המשחק אצל דני, אחזור מאוחר, אל תחכי לי". עבור רוב הגברים מדובר בתקופה של התעלות רוחנית. אם אתה גבר שאוהב כדורגל, תהיה עסוק רוב שעות הבוקר בתיאומים היכן ועם מי תראה את המשחק. בקבלת ההחלטה תשקלל את הנתונים הבאים:
1. גודל המסך ואיכות הסאונד. 2. חברים שלא גרים רחוק.
3. חברים שלא חופרים. 4. איכות האירוח הצפוי, לפי הפירוט הבא: בירות, חטיפים, פיצוחים ואבטיח זה טוב. קבבים, סטייקים, סלטים ובירה זה מצוין.
גם הנשים לא סובלות בתקופת המונדיאל. אם את אוהבת את המשחק, תיהני ממנו לא פחות מבעלך. אם את לא אוהבת את המשחק, הרווחת חודש שלם שהטמבל הולך כל ערב ומשאיר לך זמן פנוי לפגוש חברות או למצוא מאהב (שלא אוהב כדורגל, מן הסתם).
הבעיה עם המונדיאל היא שכמו סטוץ שובב של קיץ, הוא מסתיים יום אחד באופן חד, ומשאיר אותך בחור שחור ועם ריקנות איומה. גן העדן נגמר. אין בירות, אין מפגשים, אין הימורים.
מצד שני, לא צריך לעשות מזה דרמה. בעוד שנתיים יש אליפות אירופה ואולימפיאדה.
התקופה הקשה תתחיל אחרי המונדיאל. הילדים בחופש, אבל אתה לא. אם הצלחת לחמוק ממחנות תנועות הנוער כהורה מלווה או עובד מטבח – הרווחת. ניצלת משבוע של עבודת פרך, כאבי גב, צעקות, שירותים כימיים והרבה אבק. מי שהיה במחנה כזה לא ישכח את המראות לעולם: הילדים מסתובבים בין העצים כמו זומבים, צרודים, עייפים ומלוכלכים, חלקם משלשלים, ולמרות זאת המדריכים מסביב משכנעים אותך שזה טוב לחינוך שלהם ולעתידם (כשומרי יערות, אולי).
גם הילדים שנשארו בבית לא עושים לך חיים קלים. הם מנסים להוציא אותך מדעתך עם משפטים כמו "משעמם לי" ו"מה עושים היום", שהם פתיחים ל"תביא לי כסף", ו"איפה הארנק". צא ולמד: ביולי־אוגוסט תקציב הבילויים של הילדים שווה בגודלו לתקציב של מדינה קטנה באפריקה.
מיטיבי לכת וכסף יפזרו את הילדים בקייטנות. הבעיה היא שהמחירים רק עולים משנה לשנה, ואחרי שניסיתם קייטנת בישול אורגני, קייטנת בישול מולקולרי, קייטנת בישולי שדה וקייטנת טניס שולחן, הילדים שוב ישתעממו.
לעשירים יש סאמר סקול בחו"ל, אבל האמת היא שלא חייבים לנסוע בעולם כדי לשכוח מהילדים. אפשר להשאיר אותם בארץ ולרשום אותם לשתיים־שלוש קייטנות שונות ברצף, כך שחוץ מההעברה מקייטנה לקייטנה לא תראו אותם עד ספטמבר.
בזמנו ניסיתי להיות חכמולוג ולחסוך כסף, והצעתי לפתוח קייטנה בבית עם פעילויות יצירה, סרטים ומשחקי קופסה. אבל אז התברר שמצפים ממני להיות המדריך. זה קצת פחות קסם לי. למיואשים שווה לבדוק מכינה לפנימייה צבאית.
אוגוסט הוא החודש של החופשה השנתית, ומי שלא מתארגן מבעוד מועד, יחטוף את זה הכי חזק. אתה חולם להישאר בבית, לנוח ולא לזוז, אבל מהדורות החדשות, שמספרות על מיליון וחצי ישראלים שייצאו בקיץ לחו"ל, בתוספת המבט הנוקב של אשתך, לא משאירים לך ברירה אלא לארגן נסיעה בלחץ. איזה קלאב ביוון, שבוע באירופה. אולי יהיה לכם שבוע נחמד. לא בטוח. קשה לרצות את הילדים, הם בדרך כלל לא מרוצים.
בטיסה חזרה תהרהר שאיזה כיף שאוטוטו מתחילים הלימודים. אבל אז תיזכר ששי פירון קיצר/דחה/הזיז את פתיחת שנת הלימודים, ואף אחד במטוס לא יודע למתי.
"רגע", תיזכר האישה, "בטקס סוף השנה המנהלת אמרה 'להתראות ב־1 בספטמבר'".
ואתה תגיד: "איזה מזל שהלכנו לטקס סוף השנה הזה". √
