כרזה לעידוד לימודי עברית בקרב עולים חדשים, שנות ה־ 50
בשבוע שעבר חגגנו את יום הלשון העברית. מתברר שהרעיון הזה מוסמר בהחלטת ממשלה מ־2010, ומטרתו חיזוק השפה העברית בישראל ובעולם.
למיטב הבנתי, בעולם עדיין לא ממש התחברו לקטע של עברית, ויותר קל להם לנצח את הקורונה מאשר לבטא את האות חי"ת. אבל אני אופטימי. לעומת זאת, דווקא כאן, בארצם של אליעזר בן יהודה ואבשלום קור, ״מְאנגלזים״ אותנו יותר ויותר. המון חברות מסחריות בחרו לקרוא לעצמן בשם לועזי, כאילו הן פועלות במנהטן ולא במוצקין, וזה כולל את פרטנר, הוט, יס, ילו וסופר־פארם, שאצלה כל קנייה היא קפיצה קטנה לחו״ל, ויש סאמר סייל ומועדון לקוחות בשם לייף סטייל.
מכיוון ששניים מהשירים ששמענו הכי הרבה השנה הם ״מועבט״ ו״טרילילי טרללה״, שני ביטויים שלא ממש מופיעים במקורות (אלא אם כן המקורות שלך זה טיקטוק), ובנוסף, המילה טרלול נבחרה על ידי הציבור הרחב למילת השנה – אולי צריך גם כמה רעיונות מטורללים כדי לעזור לשווק את העברית ולהחזיר אותה לצמרת מצעד השפות השנתי.
כמי שטרלולו אומנותו, אני חושב שצריך להרחיב מעט את חוק העברית ולקבוע שיום אחד בשבוע יהיה יום הלשון העברית, מעין לועזית־לס מאנדיי, או יום שני גרוני, ובו יחויבו כל החברות הישראליות להשתמש בשם עברי. לפרטנר, למשל, ששמה רומז שכל לקוחותיה הם למעשה שותפים עסקיים והם יעני פרטנרים של החברה, אני ממליץ לעברת את השם לפחות יום בשבוע לחבריקו או סחבק. זה אמנם לא ממש עברית, אבל בעל ניחוח מקומי, ובהחלט שומר על רוח השותפות מהשם המקורי.
את השם של רשת פוקס הייתי משנה לשועליקו, את פוקס הום לשועליקו מעון, ואת פוקס קידס לשועליקו טף. את אמריקן איגל אפשר לעברת בקלות לבולבול אמריקני. את הוט צריך לחבר לחום המקומי ולקרוא לה חמסין.
יש עוד המון מושגים יומיומיים שמגיעים משפות גויות, ואין להם שם עברי. לפייק ניוז כבר הומצא הביטוי ההולם תשקורת, אבל לעומתה, תופעת המי טו עדיין לא עוברתה, ואני מציע את הביטוי הקליט: אנוכי כנ״ל. למי טו בקהילה הלהט"בית אני ממליץ על ראשי תיבות גא״ה – גם אני הוטרדתי.
במסגרת התקינות הפוליטית, יש מילים שבשנים האחרונות יצאו מגבולות השיח הלגיטימי, והשימוש בהן אסור בתכלית האיסור. מילים כמו כושי, קוקסינל, פרענק או פייגלע, שמי שמשתמש בהן מכריז על עצמו שהוא אלטע קאקער (שזה דווקא ביטוי מותר, רק שאף אחד מתחת לגיל 70 לא יבין). גם התואר שמן כבר לא ממש מקובל היום, וכתחליף אני מציע להגיד קמחן, או מאותגר קינוחים.
העולם הטכנולוגי מלא במושגים בינלאומיים שכדאי לעברת. מושג שאני שומע הרבה בזמן האחרון הוא NFT. מדובר על אסימון ייחודי, שמאפשר לנו להוכיח בעלות על נכסים דיגיטליים, וזה מושג שמתפוצץ עכשיו בעולם הגדול בתחום הסחר באמנות כחותמת דיגיטלית ליצירות. אני הייתי קורא לתופעה הזו בעברית נפתלי. ומכיוון שמדובר במושג שרובנו לא ממש מבינים מה הוא אומר, אפשר לכנותו מזלנ"ט – מה זה לעזאזל NFT.
אחת המילים שתפסה חזק את עולם ההייטק היא יוניקורן, שאמנם נשמע כמו הבן דוד הקיבוצניק של האומיקרון, אבל הוא כינוי לחברה ששווה יותר ממיליארד דולר. יש מי שמכנים אותה בעברית חד־קרן, אבל אני מציע את חד־כסף.
לחברת המשלוחים וולט, שמאז הקורונה הפכה לחלק בלתי נפרד ממציאות חיינו, אני מציע לקרוא בעברית שלֶחֶת. לאפליקציית ווייז, שבשנה האחרונה הצליחה לעצבן מאוד את הנהג הישראלי, צריך לקרא פקֶקֶת, או פְקקטע, או אפלי־פקק. ולמרכז ההייטק העולמי סיליקון ואלי בקליפורניה אפשר להעניק את השם קריית מלאכי.
מי שעובד בהייטק יודע שבמצב השוק הנוכחי הוא יכול לקבל כמעט כל מה שהוא רוצה מהמעביד, כולל משכורת עתק, רכב חדש, ארוחת גורמה בצהריים, ומה לא. המצב הזה גורם ללא מעט הייטקיסטים להוציא לחבריהם את העיניים בסיפורים כמה טוב להם, תוך שימוש בשפה שרק הם מבינים. לפיכך, השימוש בפעלים כמו לקמפרס, לפדף, למרג׳ג׳, לדבג ולרנדר, יוגדר מעתה כ: לעפעף – לעוף על עצמך רק כי אתה בהייטק. אם אתה עובד גוגל שינסה להכחיש את ההתנשאות, תוגדר כמגגל עיניים.
מכיוון שטסלה תפסה חזק מאוד בארץ, טוב יעשו קברניטיה אם תהיה למכונית גם גרסה בשפת התנ"ך, שתיקרא טס־לה, שם שמעביר גם את תחושת המהירות וגם את היכולת של הרכב לנוע באופן אוטונומי. המייסד אילון מאסק ייקרא בישראל אלון מסיכה.
עוד להיט של השנים האחרונות הוא תוכנית הדיבור המוקלטת, המכונה בלעז פודקאסט. בינינו, פודקאסט זה בעצם סוג של רדיו, אבל העולם מרגיש צורך להתחדש ולהרגיש יותר עדכני ופחות רשת א׳, אז הוא נתן לרדיו שם חדש. השם העברי, הֶסְכֵּת, לא ממש תפס, אולי בגלל שהוא נשמע כמו ציווי של: סתום! או אוסקוט. לכן אני מציע את השם המשופר טירחונון.
צורת השיווק והצריכה העיקרית של מוזיקה בשנים האחרונות היא סטרימינג. מכיוון שיש בימינו זרימה, שפע ושיטפון אדיר של קובצי מוזיקה, אני מציע שם שכולו גאות והצפה: געתון.
הזום השתלט זה מכבר על כל חלקה טובה, עד שרבים מתקשים לקיים סתם פגישה פרונטלית – כי מה שווה שיחה אם לא עושים אותה עם רקע של אי טרופי מחדר מטאטאים בדירה בפתח תקווה. גם לזום מגיע שם עברי, ואני הייתי הולך על ניתוקית.
בתחום המזון התחזקו השנה טכנולוגיות כמו ביונד מיט, שמציעות תחליפים לבשר שמיוצר מבעלי חיים. אני מציע לקרוא לסטייק הפרגית מהזן החדש תָרנֶסולת, ולשניצל מטופו – חזה־טוֹף.
אחרי שקברניטינו מיתגו את הסופה האחרונה עם השם הסקסי כרמל, אפשר להתקדם גם לאסונות אחרים. נכון שהקורונה יצאה לכולנו מהחורים, אבל אם רק ימתגו וישווקו אותה מחדש, הכל ייראה אחרת והיא תהפוך לחביבת הקהל. בחו״ל המגיפה מכונה קוביד, שם שמשרה תחושה מרתיעה של כובד, ולכן אני מציע להעניק לה את השם העברי הקליט והחברותי: קובי; שם שיגרום לציבור לא רק לחיות עם הקורונה, אלא גם לחבב אותה ולרצות לצאת לשתות איתה בירה. אם זה בכל זאת נשמע לכם שם פמיליארי מדי עבור מגיפה עולמית, אני מציע גם שם שנשמע מחלתי יותר, אבל גם מתכתב עם מי שמזוהה איתה בשידורי הטלוויזיה: ברבשת.
