איור טליק לזר
כל מי שנוסע בכבישי הארץ חש שהפקקים של התקופה האחרונה הפכו בלתי נסבלים. לא שאני מתגעגע לסגרים של תקופת הקורונה, אבל בינינו, המראה שכאילו נלקח מסרט בדיוני, של כבישי ארצנו ריקים וזורמים, היה משובב נפש ומשובב לו״ז.היום, לעומת זאת, נסיעת בוקר לעבר תל אביב מרדיוס של 20 קילומטר יכולה לגזול לך שעה וחצי מהחיים, וגם אם תשכים עם ציוץ הציפורים, עדיין תמצא את עצמך בפקק נהנה מציוץ הצופרים. אם אתה אדם ללא מחויבות, נדל"ניסט ללא משרד או עצמאי בלי חנות לפתוח, והחלטת שאתה יוצא לכיוון תל אביב ב־11:30 על הפרנג׳י, עדיין תמצא את עצמך מזדחל במהירות של 10 קמ"ש.הווייז הוא כמו חבר שלא נעים לו לבשר לך בשורות לא נעימות, כך שבתחילת הדרך הוא מודיע על מועד הגעה אופטימי, ובמהלך הנסיעה הוא מעדכן אותו מדי פעם כלפי מעלה, בתקווה שלא נשים לב. לאחרונה חלה החמרה בסינדרום ייפוי המציאות של האפליקציה: היא מודיעה על שינוי מסלול תוך הבטחה ש"לא נוסף זמן נסיעה" – ואז מוסיפה לו כמה דקות.לאחרונה אני שומע יותר ויותר אנשים שמתלוננים על ווייז, מתגעגעים לימים היפים שבהם כולם היו צעירים ודייקנים, וטוענים שהאפליקציה משטה בהם, והיא כבר לא מה שהיתה פעם. לא בטוח שזו לא עוד תיאוריית קונספירציה, אם כי גם לי יצא לא פעם – באמצע פקק בנסיעה ארוכה – לקבל מאדון ווייז המלצה לבצע בעוד 20 קילומטר פניית פרסה ולנסוע חזרה 50 קילומטר, מה שיגרום לי לנסוע מגדרה לבאר שבע דרך ג'נין.מדי שנה עולים לכביש עוד עשרות אלפי רכבים. בתוך תל אביב חופרים את הרכבת הקלה, שתהיה כנראה מוכנה אחרי שהמשיח יגיע (וגם זה אחרי שהוא עמד ארבע שעות בפקק), ובין העבודות בכביש לפקקים, לאופניים החשמליים ולקורקינטים שחוצים את שדה הראייה שלך שנייה לפני שאתה שולח אותם בטעות לאורתופד באיכילוב, אי אפשר לזוז. לא נותר לנו אלא לתלוש שערות ולדפוק את הראש על ההגה (רק לא על הצופר, כי זה עלול להרגיז את הנהג שלפניך והוא עלול לצאת לעברך עם אלה ביד). גם ההליכה ברגל מסוכנת, ואם אתה לא שם לב, דורס אותך ילד עם קורקינט, שאין לו רישיון נהיגה אבל יכול להיות שיש לו נרגילה.וזוהי רק ההתחלה־לה־לה. השבוע נכחתי בהשקה של בניין משרדים חדש שעומד לקום בתל אביב. על פי התוכניות, הבניין החדש אמור לאכלס מדי יום כ־20 אלף עובדים, ובלילה עוד 2,000 עובדים שינקו אחריהם. גם אם חלקם עובדי הייטק שיגיעו על קורקינט, עדיין יהיו מי שיגיעו עם מכוניות או באוטובוס, מה שמבטיח שבסביבה יוכלו להתרפק בגעגועים על עומסי התנועה הצנועים של היום. וזה רק בניין אחד מני רבים שנבנים בתל אביב.לא רק תל אביב הפכה בלתי נסבלת. נסו לנסוע צפונה או דרומה אחר הצהריים ותגלו, למשל, שנסיעה לכיוון קיסריה ביום חמישי יכולה לקחת שעתיים או שלוש, ואם חלילה יש גם משחק כדורגל בנתניה או באצטדיון סמי עופר, כבר עדיף להגיע מתל אביב ברגל או בסירה בים.מלחמת החנייה בכל הארץ הופכת את כולנו לציידי חנייה עם עיני נץ. על חנייה חוקית ברחוב אין מה לדבר, וכחול לבן יש רק בדגל ובמפלגה של בני גנץ. על כל פיסת חנייה יש רשימת המתנה בדמות רכב שאורב בסבלנות של נמר ודריכות של רוטוויילר, ומסמן לך עם היד ״שלא תחשוב על זה אפילו״. וגם אם כבר מצאת חניון ב־80 שקל ליום, שבלילה משמש משתנה ציבורית, לא בטוח שיש בו מקום בשבילך. יכול להיות שתצטרך להשאיר את המפתחות של המכונית לשומר, שייתן לכלבה שלו להמליט במושב האחורי.וכאילו שלא מספיק קשה לנו, הערים התמלאו במצלמות מטעם הרשויות המקומיות. כל אחת מהן מפעילה יותר מצלמות נסתרות ממה שיגאל שילון השתמש בכל הקריירה, ואין שבוע שלא מגיע בדואר רשום דו"ח מאיזו עירייה שצילמה אותך חונה במקום אסור או נוסע במסלול עם חיצים צהובים במקום בזה עם החיצים הכתומים. מומלץ להחזיק באוטו מניפת צבעים של טמבור כדי להצליח להבדיל ביניהם.הדו"חות לא מגיעים במייל, חלילה, אלא בדואר רשום בלבד, כך שחוץ מהקנס הכספי, גם מענישים אותך בהליכה לסניף הדואר, שזה עונש לא פחות קשה. אחרי שקבעת תור מראש, כאילו מדובר בפגישה עם רופא מומחה, אתה צריך לנסוע לסניף הדואר ולקוות שבזמן שעלית לאסוף את הקנס לא חטפת קנס נוסף – הרי גם שם אין חנייה.אם אתם באמצע יום עבודה וצריכים להחזיר ילדים מבית הספר או להביא אותם לחוג, כבר עדיף לחסוך את כל הבלאגן, לגשת מייד למנהל ולהתפטר. גם ככה תצטרכו לצאת שעה לפני הזמן כדי לא לאחר לגן, וכשתראו שאתם בכל זאת מאחרים כי הכל פקוק, תנסו לעקוף מהשוליים ותחטפו עוד דו"ח. בקיצור, הכי טוב זה לחכות כל היום באוטו ליד הגן ולעבוד מהאוטו כמו מוקדן עם אוזניות, או לחלופין, לשכנע את הילד לעשות חוג קראטה בזום.כדי לשפר את המצב בכבישים ולצמצם את העומסים, ווייז ודומותיה צריכות לחשב מסלול מחדש. במקום להסתפק בשאלה לאן אנחנו נוסעים, הן צריכות לשאול גם "למה אתה נוסע לשם?", "למה עכשיו?", "האם זה בכלל יהיה שווה את זה?" ו"האם לא עדיף לך להישאר בבית ולראות פאולה וליאון?".על סמך גילך, מקום עבודתך, מצבך הפיננסי ומצבך המשפחתי, האפליקציה תדע לשקלל ולנתח את כדאיות הנסיעה, ואז תשלח אליך הודעה עם מסקנות בסגנון: ״על פי המידע שאספנו על אדוני, ועל פי רמת המשכל והנזילות בחשבון העו״ש, נסיעה לכיוון האוניברסיטה ללימודים בנושא אמנות ימי הביניים לא תתרום לרווחת המשפחה. מומלץ לוותר על הנסיעה, ובמקומה לרכוב על אופניים לסניף הביטוח הלאומי הקרוב". או: "על סמך הנתונים שבידינו, הנסיעה המתוכננת שלך ושל אשתך לצימר בצפון לא תשיג את המטרה של הצלת הנישואים, הפקקים בדרך רק יחריפו את הריב, והתשלום לצימר רק יקטין את כמות הרכוש שיחולק בהסדר הגירושים".מכיוון שהרכבים האוטונומיים מתקרבים בצעדי ענק, ובהם כבר לא נצטרך לנהוג אלא רק להמתין בפקקים, כדאי שניערך לזמן הפנוי שייווצר לנו בדרך. הרכב יהפוך למעין משרד על גלגלים, עם מחשב, טלפון, מכשיר תמי 4, עציץ וארונית לתיוקים. רצוי גם להשאיר מקום למכשיר פקס', כי למרות הקידמה, הבנקים וחלק ממשרדי הממשלה עדיין מבקשים שתשלחו להם מסמכים בפקס', וימשיכו כנראה להתעקש על זה גם כשכבר נתנייע בחלליות.מכוניות העתיד עומדות להיות כולן חשמליות, ומכיוון שהפקקים לא נוסעים לשום מקום, עשויה להיווצר בעיית טעינה למי שעומד שעות על הכביש. מה שיביא למקצוע חדש – טועני דרך. הם יהיו בדיוק כמו מוכרי הבייגלה בצמתים והגזלנים ליד בסיסי צה"ל: גזלנים חשמליים עם סוללות בבגאז׳, שתמורת סכום מופקע יטעינו לך את האוטו. בעתיד הלא רחוק, המשפט הכי נפוץ בכביש יהיה: "אחי, יש לך מטען ליונדאי?".
