חלק מהשיחות מוקלטות . אז למה אתם לא מוציאים מזה דיסק?
הכל התחיל כשקו הטלפון שלנו מת.. לו ידעתי למה אני נכנס הייתי מבטל את הקו הזה וממשיך הלאה בחיי, אבל מכיוון שאני מהדור שחיכה בזמנו חמש שנים לטלפון פשוט לא יכולתי. חייגתי לחברת הטלפונים שלי ולמרות שקשה לי עם החלטות תחת לחץ, על השאלה "לעברית לחץ 1 " עניתי בקלילות. אחר כך הגיעו עוד הרבה שאלות, והרגשתי שהחברה מנסה להתיש אותי. מרוב אפשרויות הקשה התקשיתי לזכור איזה שלוחה מתאימה לי ורק אחרי ששמעתי את כל התפריט שלוש פעמים וכתבתי אותו על נייר, הבנתי במה מדובר. לחצתי 4 ולמרות שלא שאלתי מי אחרון נעניתי ש"מקומך בתור הוא שלוש" . הקריין ניצל את זמן ההמתנה כדי לומר לי שוב ושוב ששיחתי חשובה להם. זה נשמע לי קצת יומרני כי עוד לא אמרתי מה אני רוצה אבל הייתי מנומס ולא הפסקתי אותו. הוא המליץ לי על כמה מבצעים וחידושים בתחום הטלפונייה והתוכן אבל אני לא התפתיתי ונותרתי ממוקד מטרה.
ואז נעניתי. "צהרים טובים מדבר סרגיי במה אוכל לעזור?". הסברתי לסרגיי שאני לא מצליח לשמוע את קו הטלפון ואשמח שמי שלקח לי אותו יחזיר. סרגיי ביקש ממני פרטים מזהים כדי לדעת שאני זה באמת אני. את השם שלי אמרתי נכון וגם את הכתובת ומספר תעודת הזהות, אבל כשנשאלתי לגבי ארבע הספרות אחרונות של כרטיס האשראי ,נפלתי בגדול. את החשבון הזה משלם אחד מכרטיסי האשראי של אשתי שאין לי מושג מהו. ביקשתי סליחה מסרגיי ושמתי אותו בממתינה בעודי מנסה להשיג את אישתי. היא הייתה בפגישה אצל רואה החשבון ולא ענתה לנייד אז צלצלתי למשרד. את פניי קיבל מענה קולי ששלח אותי לרשימה ארוכה של מחלקות, שלוחות ושמות של רואי חשבון, וכשהקשתי מיואש "0" למרכזיה נותקתי. חזרתי בוש ונכלם לסרגיי ואמרתי לו שיחזור לעבוד ואני כבר אחזור אליו עם ארבע הספרות הגורליות. כדי לקצר תהליכים ביקשתי את מספרו הישיר. סרגיי נתן לי את המספר ונפרדנו כידידים.
כעבור שעתיים אשתי חזרה עם ארבעת הספרות ואני מיהרתי לצלצל לסרגיי, אבל הודעה מוקלטת ענתה לי שמפאת העומס מומלץ להשתמש בשירות חדש וחוסך זמן שנקרא " כבר חוזר אליך אחי" או משהו בסגנון. השארתי מספר והמתנתי שיחזרו אלי. אחרי שעה וחצי נזכרתי שלא צלצלו, אז אני התקשרתי. ענה לי אחד אוסמה. שאלתי איפה סרגיי והוא ענה לי ש"סרגיי כבר לא אתנו" וגיחך. חששתי שאולי אוסמה עשה משהו רע לסרגיי אבל התביישתי לשאול. הזדהיתי שוב . אחרי מספר שאלות אוסמה טען שהבעיה לא אצלו ושאל אם היו אצלנו טכנאים בזמן האחרון. נזכרתי שבאמת החלפנו את המודם הישן למודל חדש יותר. לאוסמה ירד האסימון והוא קבע שהבעיה היא בכלל בספק האינטרנט. הוא העלה על הקו את נציגת חברת נטוויז'ן, בחורה בשם ליזה שביקשה ממני מיד שם משתמש וסיסמה. את השם זכרתי אבל הסיסמה לא עברה. זכרתי במשהו במעורפל אבל למחשב הקרצייה, זה לא הספיק. הנודניק צריך את הקוד המדויק(!) בכוחות משותפים ניסינו אוסמה ליזה ואני לשחזר את הסיסמה. אוסמה הציע שנבדוק תאריכי לידה, ליזה הציעה את שמות של הבנות, אוסמה חקר אם היה לי פעם כלב או חתול ואיך קראתי להם. משם המשכנו לאיך קוראים לאימא שלי, לאבא שלי ולמה- שמו שלי..ליזה אמרה שמניסיונה אנשים די בנאליים בסיסמאות… קלטתי את הראש וניסתי לחשוב בנאלי אבל לא צץ לי כלום. בסוף מצאתי במגירה במטבח פתק מקומט שעליו כתוב "חציל בטחינה 123" וזו הייתה הסיסמה.
החזקנו ידיים באופן וירטואלי והתחברתי. ליזה אמרה שהמודם תקין ושאולי משהו השתבש בהגדרות הנתב של ה ADSL בתוך ה SSL של האל אל ישראל.. לא זוכר מה היא אמרה כי התחלתי לאבד הכרה. היא ביקשה שאכבה את המודם ואדליק. תוך שנייה הבנות יצאו מהחדרים בזעקות שבר "אבא אין אינטרנט!" דחקתי בליזה שתעשה משהו כי מילא אין טלפון אבל אינטרנט , זה כבר להרוס משפחה רגע לפני יום העצמאות.
אוסמה הרגיש שהוא מיותר ובשעמומו התחיל להמהם שירים. ליזה חזרה וביקשה ממני להתחבר עם המחשב למודם ישירות ולתקתק את המספר 1.203.10.5 . מכיוון שהמודם נמצא בארון חשמל והמחשב הנייד מקולקל נאלצתי לחפש כסא , כבל מאריך מפצל ומנורת שולחן . עמדתי על הכסא והחזקתי את המחשב על הידיים אבל הכבל של המודם היה קצר מדי. ליזה אמרה שזו לא הבעיה ושצריך להעלות על הקו תמיכה טכנית. הייתי בטוח שהיא(!) התמיכה הטכנית אבל הסתבר שהיא בכלל תמיכה עסקית ואני כולה לקוח פרטי. אוסמה התחנן לרדת מהקו כי נגמרה לו המשמרת ויש לו אוטובוס אחרון עוד רבע שעה. ליזה שחררה אותו בחוסר חשק שהפך מופגן יותר כשביקשתי ממנה לרדת מהכסא. הבעיה לא נפתרה והיא כנראה הרגישה שהאשמה כולה שלה. ניחמתי אותה שלא נורא ועוד יהיו לה הזדמנויות לחבר אנשים לטלפון אבל זה לא עזר. על סף דמעות היא הבטיחה שמישהו יחזור אלי.
פתאום קלטתי שהשקע הייעודי שמפצל בין האינטרנט לטלפון פשוט ניתק ממקומו. מישהו , אולי אפילו אני, נתן לו מכה ושבר אותו. עניין של כמה שקלים. קניתי החלפתי והקו חזר לחיים.. בערב התקשרו מקשרי לקוחות לברר אם הייתי מרוצה מהשירות. זמזמתי מוסיקת המתנה מעצבנת ובסיומה אמרתי "לפרוצ'יניה אינפורמציה". כשלא נשמעה תגובה עברתי לאמהרית, ואז אמרתי "למרכזיה הקש 0 או המתן". ביקשתי לציין לשבח את אוסמה ואת ליזה והמלצתי עליהם כמדליקי משואה ביום העצמאות הבא. הכתבתי גם את הנוסח "לכבוד משתמשי האינטרנט האווילים שהם חסרי חוש טכני מינימאלי, שמנג'סים למוקד התמיכה בלי סיבה, שלא יודעים מה ההבדל בין מודם לראוטר ולתפארת מדינת ישראל!"
