שישים גבנים של אפור-טליק לזר
חברה יקרה מזל טוב. אין דרך נעימה להגיד את זה, את בת 60. כן, 60. המספר שהשתמשנו בו כשרצינו להגיד על מישהו שהוא ממש זקן ותכף מלאך המוות בא לקחת אותו טרמפ לדירה החדשה שלו בירקונים. המורות המבוגרות בבית הספר שלנו היו בנות 40, המנהל הקשיש, שהיינו בטוחים שיתפגר באמצע טקס יום העצמאות, היה בן 50 ואפילו המפקחת ממשרד החינוך, שהסתכלנו עליה כעל חברת ילדות של משה רבנו, היתה יותר צעירה ממה שאת עכשיו. המבוגרים האלה מהדור של ההורים שלנו, שכשהתיישבו על כורסה הם פלטו אוי ויי, סיפרו בדיחות קרש, שמו את השיניים בכוס מים וניסו לשתות אותה, כי שכחו שזה לא קומפוט – הם היו בני 60.
זה בלתי נתפס. כנראה, דברים השתנו מאז שאנחנו היינו ילדים. לבנות השישים של אז היה מבטא גלותי ושיער בצבע סגול־בורשט/כחול־עובש בצורת מגדל על הראש. ואילו את מסתובבת רוב היום בבגדי ריצה בלי גרם שומן.
לא יודע מתי ואיך זה קרה, אבל את ואני, ילידי סוף שנות החמישים, שהסרט הראשון שצפינו בו היה "שמונה בעקבות אחד", שהלהיט הראשון ששמענו בטרנזיסטור היה "שיר השכונה", נהיה השנה בני 60, שזה פחות גיל של "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" ויותר "לא מצליחים לישון, בלי מגה גלופלקס נשתגע".
למרות שאת כבר סבתא, כשאני מסתכל עלייך, אני לא רואה אישה זקנה. עוד לא עברת להתלונן ביידיש ובשבילי את עדיין אותה צעירה מגניבה מכיתה ח'. גם אם לא תמיד אני מבין מהמבט שלך אם את מאושרת לראות אותי, מופתעת שהגעת לגיל 60 או שסתם הגזמת עם הבוטוקס.
אני יודע שהילדים שלך קוראים לך חופרת וארכיאולוגית, ואת יכולה להוציא אותם משלוותם כשאת מצלצלת בכל ערב, כשהם בשיא הלחץ עם הנכדים, ודורשת לדעת כבר ביום שלישי מי יגיע לארוחת שישי ומי מצא תירוץ להתחמק. הרי באותה צורה שיגעת את המורים בתיכון באובססיביות ובחוצפה שלך.
ילדייך יתפלאו לשמוע שבשבילי את עדיין הבחורה הקולית עם הדעות החדשניות, שבתיכון עישנה סיגריות במחבוא מאחורי הקיוסק ושכולם רצו להיות על ידה ולשמוע מה היא אומרת. לפחות בקרוב תוכלי להפסיק להחביא את הג'וינטים, כי תגיעי לגיל של הגראס הרפואי.
זה נשמע הכי טבעי לנסות להסביר לדור הצעיר ש"אני זוכר את אמא שלכם על אופנוע/על גלשן/מתמזמזת בספסל האחורי של סובארו עם החבר הכי טוב של החבר שלה", אבל את הרי יודעת שזה יישמע זקן כמו פלמ"חניקים שמספרים צ'יזבטים על איך הם ירו בדווידקה בבוקר וגנבו תרנגולות בלילה.
אני זוכר אותך כחיילת בחיל האוויר, לא מורידה את משקפי ה"ריי־באן טייסים" שלך, גם כשאין שמש, ומנהלת סגני אלופים ביד רמה. לא שאת זקנה, חלילה, אבל היום את מחלקת בימי שישי סנדוויצ'ים לחיילים בצומת ומתמרנת בין זוג משקפיים לרחוק לזוג לקרוב, שתלויים על הצוואר שלא תשכחי איפה הנחת אותם.
בדירת הרווקות שלך היו קירות דקים והשותפות שלך התחננו בפניי שאגלה לך שכשאת "עם חבר'ה" הן שומעות אותך צועקת. לא אמרתי כלום, אבל עכשיו בעלך מדווח שהחלפת את הצעקות בנחירות. אני זוכר שבכל נסיעה שלך לחופש עם חברות הקפדת לקחת סוללות ספייר לוויברטור. את עדיין ערוכה באופן דומה, אבל עכשיו זה בשביל מכשיר השמיעה.
אני זוכר אותך ב"פינגווין", רוקדת לילות שלמים עם תספורת גל חדש, לצלילי להקת באוהאוס. עכשיו את מקדישה את סופי השבוע לסיורי ארכיטקטורת באוהאוס בתל אביב, עם פנסיונרים מרעננה. לד זפלין את כבר לא שומעת, כל רדיו שפתוח עם קצת מוזיקה "עושה לך חור בראש" וגם אסור להזיז לך כלום מהמקום כי "אחר כך אני לא מוצאת את זה".
אני זוכר את החתונה שלך עם האידיוט הראשון, שאלת מה דעתי עליו והתעלמת מהתשובה. נכון, הייתי אז בעל עניין בעצמי ובזמן החופה הייתי עסוק בתפילה ששברי הכוס ייכנסו לדביל לרגל.
השווארמות של שלוש בבוקר, שהיינו תוקעים בלי חשבון ובלי צרבת, הוחלפו בתרופות ללחץ דם ובשייק ירקות אורגניים עם קייל, חסה, גוג'י ברי וזרעי פשתן. ואת הביקורים הסקרניים שלך בדאנג'ן החלפת בסדנאות מדיטציה קבלית במושב בשרון (שבאופן אישי, נשמעות לי כמו סבל יותר גדול אפילו מלחטוף הצלפות בשוט). אני אוהב להצחיק אותך, אבל נזהר כי אני יודע שרצפת האגן היא לא מה שהיתה פעם וכל פרץ צחוק יכול לגרום לך לבריחת שתן.
יש כאלה שאומרים שהדברים הכי טובים קורים אחרי גיל 60, אבל רובם כנראה בני 59, ויש לא פחות ראיות לכך ששנות הזוהר כבר מאחורינו.
סקס במכונית כבר פחות מומלץ, הגמישות נעלמה וכל תנועה מוגזמת עלולה להפעיל את כריות האוויר ברכב. אם לא עשית קעקוע עד היום, אולי עדיף לוותר. הקעקוע של נחש על מקל בסגנון מלאכי הגיהנום, שכל כך רצית, עשוי להיראות עכשיו כמו סמל של מגן דוד אדום, ואם תנפנפי איתו זה ייראה כמו הזמנת אמבולנס.
גם חולצות בטן כבר פחות מתאימות, ואולי כדאי שתנצלי את יכולות המכירה שלך כדי לפתוח רשת טלוויזיה שמתאימה לאנשים בגילנו. אם יש פוקס קידס, למה אין פוקס אולדס?
למרות שאני עדיין חושב שאת אחת הנשים היפות באזור, אני חושש שאפשר להיפרד מהחלומות על קריירת דוגמנות, אבל אם את מתעקשת, אני יכול לחבר אותך לחבר שמחפש פרזנטורית לחיתולים למבוגרים או דוגמנית ידיים למשחה נגד פסוריאזיס.
יקירה שלי, תמיד הייתי עבורך הידיד הלא רומנטי שאת מספרת לו את הסודות הכמוסים. אני, כמובן, כמו כל גבר, הייתי שמח להחליף את תפקיד הידיד האפלטוני בזה של היזיז הקופידוני, אבל עכשיו אני בעמדה אפילו יותר גרועה מזו. היום את גם החברה הכי טובה של אשתי, ואין מצב יותר מחורבן מלראות אתכן נהנות להסתלבט ולצחוק עלי מאחורי הגב.
איימו עלינו שכשנהיה זקנים ניראה בדיוק כמו ההורים שלנו ושאם נתלבש חם נקבל דלקת מפרקים. אז דלקת מפרקים עוד אין לנו, ונראה שאנחנו גם לא לגמרי נשמעים כמו ההורים שלנו, אחרת הברכה הזאת היתה נכתבת בחרוזים.
מזל טוב ושלא תדעי עוד צער. √
